"מזכיר המדינה קרי ואנוכי נחושים לעבוד הן עם ראש הממשלה נתניהו והן עם הנשיא עבאס, על מנת להגיע לפתרון של שתי מדינות"- כך מבטיח נשיא ארצות הברית אובמה במאמר מיוחד שמתפרסם היום ( 8 ביולי) ב"הארץ". במאמר שפותח את המוסף המיוחד שמפרסם העיתון לרגל "ועידת ישראל לשלום" שהוא מכנס הבוקר בתל אביב (גילוי נאות: הח"מ משמש בתפקיד מנכ"ל הועידה), אובמה אינו משאיר ספק לגבי מהותה של אותה "נחישות". הנשיא מבהיר כי הוא והמזכיר קרי, יתייצבו לעבודה ויתרמו את חלקם, אך ורק כאשר נתניהו ועבאס עצמם ימצאו ''את הרצון הפוליטי להתחייב מחדש למשא ומתן רציני".
אובמה מדגיש כי "המחויבות של ארצות הברית ושלי לביטחונם של ישראל ואזרחי ישראל לעולם לא תתערער," ומוסיף "אמונתנו בשלום תיוותר לעד בבסיס מחויבות זו". אכן, בשורה טובה לעם ישראל. אבל אם הנשיא מחויב כל כך לביטחונה של ישראל ואם אמונתו בשלום היא הבסיס לאותה מחויבות, מדוע הוא מפקיר את מלאכת עשיית השלום? הרי על פי עדותו שלו, האמונה בשלום היא הבסיס למחויבותו לביטחונם של אזרחי ישראל? הנשיא האמריקאי מציין עוד במאמר כי "סירוב לפשרה ולשיתוף פעולה לא יחזק במאומה את ביטחונם של הישראלים או הפלסטינים". האם לנוכח ההידרדרות הביטחונית בימים האחרונים, משני עברי הקו הירוק, נותר ספק שהמלים "פשרה" ו"שיתוף פעולה" יצאו לחופשה ממושכת מהלקסיקון הישראלי-הפלסטיני?
לפי דברים שאמר עבאס, בראיון שישודר בועידה, אובמה וקרי הם אלה שלא הצטיינו ברצון פוליטי לקדם את המשא ומתן. "קרי לא הציע שום הסכם מסגרת" טוען הנשיא הפלסטיני, "היו לו רעיונות מסוימים, שהוא העביר רק בעל פה". עבאס מספר כי נוסח הסכם המסגרת הוקרא באוזניו בעל פה, אך שום מסמך בעצם לא נמסר לידיו. לדבריו, תשובתו לשאלתו של הנשיא אובמה אם הוא מוכן לאמץ את הסכם המסגרת של קרי, הייתה ''אינני יכול לומר אם אני מסכים או לא מסכים להסכם המסגרת מבלי שיהיה לי נוסח כתוב. זאת מאחר שאם (הסכם המסגרת) היה מועבר אלי בעל פה, כל צד יכול היה לטעון שזה קרה או שזה לא קרה. עד עכשיו לא הוגש לנו שום הסכם מסגרת כתוב. כשאני שואל לגביו אומרים לי: 'עובדים על זה'''. עבאס סיפר עוד שקרי אמר לו שיתכן שמוטב לוותר באותו שלב על הסכם מסגרת ותחת זאת "נעבוד על רעיונות קטנים ומתומצתים, ''פטיט'' הוא קרא להם". הנשיא דחה את הטענה הישראלית על פיה הוא לא קיבל את הצעתו של קרי. עבאס טען, "איך בדיוק סירבנו ולא קיבלנו?" והיקשה "לא היה למה לסרב".
ההמשך ידוע. אפשר לומר - היה ידוע מראש; קרי משך את ידיו מהמשא ומתן, ממשלת נתניהו הקפיאה את שחרור האסירים והפשירה תכניות בניה בהתנחלויות, הרשות הפלסטינית הצטרפה לשורה של אמנות בינלאומיות, אבו מאזן חתם על הסכם פיוס עם החמאס והמתווך-האומנת האמריקאי, מרטין אינדיק התפטר. הנשיא אובמה הותיר גחלים לוחשות בשדה קוצים, והיה זה רק עניין של זמן עד שרוח רעה תצית את הלהבות ואין מכבה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
