שקט בביתו של בן כפיר בצפון אשקלון. הוא ניצב בשורת הבתים הראשונה מול החוף, ומרפסת העץ שלו צופה לים התיכון. "חכה שתהיה אזעקה ואתה תתחיל לרוץ", הוא אומר, ומספר שהבית נמצא במרכזו של משולש פגיעות רקטות: "מצפון נפלו חתיכות של כיפת ברזל על גדר של בית והרסו אותה. מדרום נפל טיל והרס גינה וקיר של בית. רקטה ממזרח פגעה בסופרמרקט. אני יושב על המרפסת וסופר את הטילים לאשדוד. לפעמים הם כל כך קרובים שאפשר לקרוא את המספר שלהם". הוא מספר את זה ברוגע, אבל הוא האחרון שמקבל את איום הרקטות מרצועת עזה כגזירה. הוא מסרב לשבת חסר אונים.
כפיר כבר ספג מכה איומה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. מחבל מתאבד של חמאס רצח את בתו יעל בפיגוע סמוך לבסיס צריפין ב-2003. כאב שכול שגר כעת 16 ק"מ מהרצועה, בעיר מוכת רקטות שיורה חמאס, הוא עלה במוצאי שבת (26 ביולי) על הבמה בעצרת בכיכר רבין ואמר: "ראש הממשלה שלנו לא מחמיץ הזדמנות לומר מול כל מיקרופון שיש למוטט את תשתיות הטרור, ואני מסכים איתו בהחלט. אלא שאני מאמין שתשתיות הטרור זה לא החמאס. תשתיות הטרור הן העוני, הבערות, הייאוש, חוסר התקווה וחוסר הביטחון הבסיסי. אלו לא דברים שצה"ל אמור לטפל בהם, וכמו שאומרת נכדתי בת השמונה: 'לא מכבים אש באש'".
הוא מדבר בגעגוע קורע לב על בתו יעל, שנרצחה כשכל עתידה היה עוד לפניה. הוא מתאר כיצד חשב לרצוח פועלים פלסטינים באתר בנייה סמוך כנקמה, אך הבין שמעגל האלימות אינו התשובה. החיפוש אחר פתרון אחר הוביל את כפיר לפורום המשפחות השכולות - ארגון של 600 משפחות פלסטיניות ויהודיות, שכולן איבדו קרוב משפחה מדרגה ראשונה בשל הסכסוך. "המפגש עם הקבוצה הזו נתן טעם לחיי, והעבודה המשותפת עמם היא מה שגורם לי לצאת כל בוקר מהמיטה. יש לנו מטרה אחת - למנוע שכול נוסף בשני הצדדים".
אל-מוניטור: אתם לא מיואשים?
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
