ביום שני [12 במאי] לפני הצהריים שעון ישראל, שעות ספורות לפני פתיחת מושב הקיץ של הכנסת, נפגש ראש הממשלה בנימין נתניהו, בטוקיו הרחוקה והמחבקת, עם חברי אגודת הידידות הפרלמנטרית יפן-ישראל. הוא הפליג בשבחי הידידות בין שתי המדינות, והתעכב על "המשותף בין מדינותינו. שתיהן חברות דמוקרטיות, מתקדמות וטכנולוגיות".

אלא שבדיוק באותן שעות, הדמוקרטיה הישראלית נראתה דווקא מוכה וחבולה כתוצאה מהתנהלות ומהלכים תמוהים, מקוממים ולא ענייניים של ראש הממשלה עצמו.

נתחיל מזה שנתניהו בחר שלא לכבד בנוכחותו את אירוע פתיחת מושב הקיץ, ובמועד זה יצא עם משפחתו לביקור במדינה האקזוטית. בכך נתן ביטוי לזלזול אותו הוא רוחש לכנסת, שהיא מרכז העצבים של הדמוקרטיה הישראלית. הרי שום דבר חשוב ודרמטי לא אמור להתרחש בימים אלה ביפן, כך שלא ברור מדוע לא יכול היה נתניהו לדחות בכמה ימים את פגישותיו הרשמיות עם ראשי המדינה ואנשי עסקים מקומיים, ואת הסיורים התיירותיים שארגנה השגרירות לרעיה שרה ולשני הבנים יאיר ואבנר.

נתניהו לא רק שלא נכח באירוע פתיחת המושב, שכולל בדרך כלל נאום חגיגי של ראש הממשלה, אלא המשיך לחבל באותו הזמן ממש מטוקיו בדמוקרטיה הישראלית, אשר בשבחה התרברב בפני חברי הפרלמנט היפנים. מהרגע בו נחת על אדמת יפן, חידש נתניהו את מאמציו לדחות את הבחירות לנשיאות המדינה שאמורות להתקיים בחודש יולי הקרוב.