ביום שבת [24 במאי] נכנס אלמוני חבוש כובע מצחייה ונושא שני תיקים גדולים למוזיאון היהודי בבריסל, הוציא רובה, ירה למוות בארבעה בני אדם ונמלט. המונח השגור "המשטרה מנהלת מצוד אחריו" אינו מדויק, מכיוון שלמשטרת בלגיה אין קצה חוט ואין לה שמץ של מושג אחרי מי, ואיפה, לרדוף. האיש נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

שניים מהרוגי מסע הרצח הם בני זוג ישראלים מתל אביב, עמנואל ומירה ריוה, בני 54 ו-53, שהיו, על פי פרסומים שונים, בחופשה משותפת וחגגו יום נישואים. כמו כן נהרגו מתנדבת במוזיאון ואחד העובדים במקום. הרשויות בבלגיה הגדירו את הפשע כ"פשע שנאה", וגורמים במשטרת בלגיה מוסרים כי היו בו סממנים של "פשע אנטישמי".

למחרת, התקיימו הבחירות לפרלמנט האירופי. תוצאותיהן הכו בהלם רבים ברחבי היבשת. דפוסי ההצבעה מצביעים בבירור על עלייה חדה בכוחן של מפלגות הימין הלאומני הקיצוני, חלקן פשיסטיות, חלקן ניאו נאציות, כמעט כולן בעלות סממנים אנטישמיים ברורים; אם כי לאחרונה ניכר מאמץ במפלגות הללו להסוות את שנאת היהודים הטבועה בהן לטובת עניינים "פופולאריים" יותר, כמו שנאת מהגרים ובלימת גלי העלייה המוסלמית המציפים את היבשת ומשנים את המבנה הדמוגרפי שלה שינוי היסטורי, מהיר ובלתי הפיך.

שני האירועים הללו, וסמיכותם, העלו בישראל לכותרות את הדיון על "האנטישמיות החדשה", ובעיקר על מה שקורה בתחום המדאיג הזה באירופה. התקשורת בישראל עסקה בנושא הזה באינטנסיביות בימים האחרונים, כולל חשיפות דו"חות של "הליגה נגד השמצה", וסקירת הפחד המלווה את חייהם של יהודים רבים במדינות רבות באירופה, בעיקר אזורים בצרפת, בריטניה, בלגיה ומקומות נוספים.