הלקח מקמפ דיוויד: כשהמנהיגים רוצים – השלום אפשרי
המסקנה הפסימית מהמסמכים הסודיים שנחשפו במלאת 35 שנה לשלום עם מצרים: בעוד שבגין וסאדאת דילגו על מחלוקות כדי להגיע להסכם, נתניהו ואבו מאזן משתמשים בהן כדי לא להתקדם במו"מ.
ארכיון המדינה חשף השבוע (26 במארס) מסמכים סודיים במלאת 35 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים. המסמכים מספקים הצצה מרתקת אל תקופת המו"מ הסוערת שקדמה להסכם, ומאפשרים נקודת מבט השוואתית למו"מ הנוכחי עם הפלסטינים שמצוי על סף פיצוץ, בכל הנוגע לתפקיד שממלאים המנהיגים ולאופן שבו הם תופסים את תפקידם ההיסטורי עבורם מדינותיהם.
כשבוחנים את הדינמיקה של המו"מ בין ישראל למצרים כפי שהוא משתקף מהמסמכים, על משבריו הרבים ושיאיו, אי אפשר שלא להגיע למסקנה שהשיחות המתנהלות בשנה האחרונה בין ישראל לפלסטינים לא יכולות להסתיים בהסכם קבע, ואפילו לא בהסכם מסגרת.
מלבד נקודת הדמיון המשותפת והחשובה של מעורבות אמריקאית לוחצת, דוחקת ולא מרפה, שני השחקנים הראשיים: ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ויו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), אינם קרובים לרמת הבשלות, האומץ והרצון האמיתי להשיג הסכם שאפיינו את הדיאלוג בין מנחם בגין, ראש הממשלה הישראלי, ואנואר סאדאת, הנשיא המצרי ששילם על כך בחייו.
במידה רבה, למזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, יש תפקיד טראגי בסיפור הזה. כמו הנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר, שמילא תפקיד מפתח בהסכם השלום עם מצרים, כך גם קרי, בגיבוי הנשיא ברק אובמה, רואה בהשגת הסכם מדיני בין ישראל לפלסטינים משימה עליונה במדיניות החוץ של ארה"ב. בשני המקרים מדובר במעורבות אמריקאית טוטאלית, שמתמסרת לתהליך ומוכנה לפרוס עליו חסות ולתת ערבויות.
