באחד משיאי התיעוב ביניהן הפטירה ראש הממשלה גולדה מאיר אל עבר חברת הכנסת שולמית אלוני: "אצלנו אין 'אני חושבת', יש 'אנחנו חושבים'." הנזיפה הזאת, שצוטטה מעת לעת, מגדירה בתכליתיות ובמדויק את מהותה של האישה האינדיבידואליסטית, שהייתה תמונת הראי של פוליטיקאים ופוליטיקאיות רבים במשך השנים.

אי אפשר לחשוב על שתי נשים שונות יותר זו מזו מאלוני ומאיר. כמעט שלושים שנה הפרידו ביניהן, אבל זה לא היה רק הגיל אלא תפיסת עולם שלמה, תהום מחשבתית של ממש. מאיר הייתה האשה הראשונה והיחידה שכיהנה כראש ממשלה במדינת ישראל, אך היא מעולם לא התיימרה להיות סמל למאבק מגדרי. ספק רב אם הבינה בכלל את הרעיון הפמיניסטי. אלוני, לעומתה, הייתה לוחמת מוצהרת לזכויות נשים בימים שבהם פוליטיקאים בארץ לא ידעו כלל להגות את צמד המילים הזה.

שר החינוך לשעבר יוסי שריד, שירש מאלוני את תפקיד יושב ראש מרצ, מפליא, כדרכו, להגדיר את השוני בנושא הזה בין שתי ענקיות הפוליטיקה הישראלית. "בזמן ששולה דיברה על מעמד האישה, גולדה חשבה שאין בעיה כזאת, כי עובדה שהיא ראש ממשלה", הוא אומר בשיחה בבוקר שבו נודע על מותה של אלוני [24 בינואר].

שריד, כיום פובליציסט בעיתון הארץ, עדיין זוכר את האיבה בין השתיים, שהוליכה בסופו של דבר את אלוני לפרוס כנפיים, לפרוש ממפא"י ולהקים מפלגה משלה שחרתה על דגלה רעיונות מהפכניים לאותה עת, כמו זכויות האדם והאזרח. "גולדה לא רק התנגדה לה, היא לא הבינה מה היא רוצה ממנה", הוא אומר.