ביום שישי, ה- 20 בספטמבר, התקיימה באום אל פאחם העצרת השנתית של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, תחת הכותרת "מסגד אל אקצא בסכנה". אבל לא ירושלים עמדה במרכז האירוע - מהגדולים שארגנה התנועה באום אל פאחם - אלא דווקא הדחת מוחמד מורסי והאחים המוסלמים במצרים.

את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מנהיג השייח' ראאד סלאח מאז שנות התשעים. סלאח, שאביו שירת כשוטר במשטרת ישראל, הצטרף לתנועה האסלאמית עוד כשהייתה מאוחדת תחת הנהגתו של עבדאללה נימר דרוויש, אך מהר מאוד הפך למוביל הקו הקיצוני בתנועה לרבות התנגדות למוסדותיה של מדינת ישראל. עם האג'נדה הזאת הוא אף נבחר לתפקיד ראש עיריית אום אל פאחם (2001-1998). בתקופת כהונתו נדמתה העיר, בעיני הישראלים היהודים, לעוינת, נשלטת ונתמכת בידי קיצוניים דתיים המזדהים עם חמאס.

את ההזדהות הזו הביע סלאח לא רק בהצהרות ודיבורים, אלא גם במעשים. לאחר החתימה על הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף (1993) והשארת חמאס מחוץ לדיאלוג הפוליטי-פלסטיני, הוא הצליח לאסוף סביבו מספיק תמיכה למהלך של פילוג, וקרע את התנועה האסלאמית לשניים: פלג צפוני קיצוני בראשותו ופלג דרומי מתון יותר.

במהלך השנים הוא נעצר, נשפט ונשלח מספר פעמים למאסר, למשל באשמת שיתוף פעולה עם גורם עוין, זאת לאחר שתנועתו העבירה כספים לחמאס בתקופת האינתיפאדה השנייה, בשיא שיגורי מחבלים מתאבדים לשטחה של ישראל.