נודה על האמת, חרף המאמץ המודיעיני הבינלאומי האדיר שהופנה בשנים האחרונות לכיוון איראן, אנחנו לא יודעים הרבה על המתרחש בארץ האייתוללות. ארצות הברית, ישראל ומדינות נוספות במערב מפעילות לוחמת סייבר מתוחכמת נגד מערכות הכור בבושהר. ארגוני המודיעין יודעים מהו תפקידו בכוח של כל מדען גרעין באיראן והיכן הוא נמצא בכל רגע נתון, אבל הם לא באמת הבינו מהו הדבר הבסיסי ביותר שהמתרחש במדינה האדירה הזאת: הלך הרוח.
18.6 מיליון איראנים (50.7 אחוזים מכלל בעלי זכות הבחירה!) שהצביעו בעד הרפורמיסט המתון חסן רוחאני מוכיחים זאת. התסיסה נגד מדיניותו של אחמדינג'אד הייתה גדולה משסברו, והיא שהניעה מיליוני איראנים להגיד "לא" למנהיג הרוחני חמינאי, ולהצביע עבור מה שטוב להם. אגב, עוד אמת שיש להודות בה - גם אם היא מקלקלת את הדימוי על איראן שנצרב בקרבנו – היא שעל אף הכל, מדינת האייאתוללות היא מדינה שקיימת בה סוג של דמוקרטיה. אמנם, היא לא ליברלית – אין היא מצטיינת בשמירה על זכויות אדם - אבל הליך הבחירות שהתקיים שם הוכיח שהעם מימש את זכותו להחליף את מנהיגיו.
אחרי בחירות 2009, שבהם נבחר בדוחק מחמוד אחמדינג'אד לנשיאות, חזה העולם כולו בהפגנות התנועה הירוקה של הרפורמיסטים. עשרות אלפי סטודנטים וצעירים אחרים קראו בזעם "איפה הקול שלי?" זה היה ביטוי לתחושה שהבחירות אז זוייפו. אבל במקום להביט על המחאה שהייתה הציוץ (בזמנו כונתה המחאה הציבורית בתקשורת בשם "מהפכת הטוויטר") המבשר הראשון למה שכונה "האביב הערבי", התרשמנו יותר מהאופן שבו דוכאה בברוטאליות. קבענו לעצמנו נרטיב מסוים, ופסקנו כי "מה שהיה הוא שיהיה". שאפילו אם קיימת מחאה ציבורית נגד הגרעין האיראני ונגד המצב הכלכלי אליו דחק המשטר האיראני את עמו, לא באמת יחול שינוי. לא מעט פרשנים מנו את המועמדים לנשיאות באיראן, וקבעו בקול אחד ובצער כי המועמד של חמינאי (ראש העיר של טהרן, השמרן מוחמד באקר קליבאף, שזכה לכ-16.56% בלבד) יהיה זה שייבחר. והשאר בסך הכול משחק פוליטי מכור.
בשנה האחרונה פגשתי מספר פעמים צעירים איראנים שסיפרו לי, בפתיחות שהדהימה אותי, מהן התחושות האמיתיות באיראן. הם הצהירו שהם רק מחכים להזדמנות להביע את דעתם בקלפי בקרוב. מפגש אחד חל בארמניה, על גבול איראן, שם פגשתי צעירים ומשפחות מאיראן שהגיעו לשופינג אצל שכנתם הזולה יותר. הם ידעו שאני ישראלי, ונדמה שזה אך הגביר בהם את הרצון לחשוף בפניי את טינתם של רבים לשלטונו של אחמדינג'אד. בלט בדבריהם רצון עז להיות חלק ממשפחת העמים. זכור לי משפט אחד מפי אחד מהם, שהתבטא במילים: "הרבה מאתנו, הצעירים באוניברסיטאות, מתביישים שיש לנו נשיא שמבייש את האינטליגנציה שלנו."
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
