ביום ראשון הקרוב ייפתח בבית משפט השלום בירושלים משפט שיכול לסיים עידן בפוליטיקה הישראלית. שר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן, יתייצב בפני הרכב מורחב של 3 שופטים שיקבע את גורלו הפוליטי. זיכוי, וליברמן יהפוך לדרייפוס הישראלי שנרדף 15 שנה על ידי רשויות החוק עד שהוכחה חפותו. זה יהיה מנוף רב עוצמה שיסייע לליברמן להגשים את שאיפתו ולטפס את הקומה הנוספת, האחרונה, בדרכו לצמרת. הרשעה עם קלון, וליברמן יתפוגג לעולם העסקים, לקול אנחת הרווחה של רבים מאוד במגרש הפוליטי הישראלי, וגם בעולם.

שר החוץ לשעבר מפגין בטחון עצמי. עורכי הדין שלו, בניתוחים ומשחקי מלחמה שערכו אתו סביב המשפט הצפוי, מדברים על "מאה אחוז זיכוי", לא פחות. נדמה לי שבמציאות, המצב מורכב בהרבה. לבתי משפט בישראל, ובכלל, יש תכונה מוזרה: אתה יודע איך אתה נכנס, אתה לא יודע איך תצא. רשימת עדי התביעה נגד ליברמן ארוכה ומסועפת, רובם בכירים בעבר או בהווה במשרד החוץ, חלק מהם יכולים, בהבל פיהם, לסבך את הבוס שלהם לשעבר, ולהפוך את הזוטה המשפטית השולית הזו לכאב ראש כרוני. אני מקווה בשביל ליברמן שהוא מודע לאפשרות הזאת, ולא שבוי בחפותו. האנרגיה שלו, הקשב ולוח הזמנים, כפופים בשבועות האחרונים למשפט הצפוי, ואליו בלבד. הוא אמנם מתבטא ופועל במישור הפוליטי במאמצים להרכיב קואליציה, אבל כל מי שמצוי בסוד העניינים יודע שזה לא ממש חשוב לו כרגע. גורלו האישי על כף המאזניים.

מה אפשר כבר להגיד בביטחון? שליברמן לא יהיה במעמד השבעת ממשלת נתניהו השלישית, שתערך מתישהו באמצע חודש מארס (אם לא תהיה הפתעה מסמרת שיער שתאלץ את ישראל ללכת לבחירות חוזרות). המשפט עצמו לא אמור להיות מסובך מדי, אבל ההערכה היא כי יידרשו כמה חודשים כדי לסיימו, ואחר-כך ייקח בית המשפט את הזמן שלו עד לפרסום ההחלטה. בזמן הזה יהיה ליברמן, כנראה, יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. הועדה הזו הפכה בשנים האחרונות למקום מפלט לאנשים עם קלון, או גנרלים בהמתנה, כמו צחי הנגבי ושאול מופז. ליברמן צפוי ליהנות מכמות החומר הסודי שייחשף אליה בחודשי ההמתנה הללו, מה שיסייע לו גם להפיג את המתח. פורומים חשאיים של הועדה הזו עוקבים ומפקחים גם על הפעילות בנוגע להתגרענותה של איראן, מה שיעזור לליברמן לחזור לפרופורציות.

את ההחלטה צפוי בית המשפט לקבל, אם לא יחול מפנה בלתי צפוי בעלילה, בתחילת הקיץ הקרוב. אם יורשע ויוטל עליו קלון, צפוי ליברמן לערער על ההחלטה, אבל במקביל לפרוש. בשיחות סגורות שהוא מקיים עם מקורבים בשבועות האחרונים מצהיר שר החוץ לשעבר שהרשעה תביא לקץ הקריירה הפוליטית שלו. למרות שהוא איש צעיר יחסית, ליברמן שונה מידידיו צחי הנגבי ואריה דרעי, הנגועים בחיידק הפוליטי כבמחלה סופנית. דרעי חזר אחרי שנים ארוכות במדבר הקלון, הנגבי התפתל ומצא דרך לחזור מהר יותר. העיקר להיות שם, על הגלגל הפוליטי הישראלי. אצל ליברמן המוטיבציות אחרות. הוא כבר היה בעולם העסקים, ונהנה מכל רגע. לליברמן הפרעות קשב, חלק ניכר מלוח הזמנים הנכפה עליו כפוליטיקאי בכיר משעמם אותו עד מוות. מעטות ישיבות הקבינט בהן הוא נראה יושב מההתחלה ועד הסוף. הוא ממצה עניין אחרי חצי שעה, מקסימום 45 דקות, וממשיך הלאה. בעסקים הוא טוב, קשריו מסועפים, הוא חובב חיים טובים, טיסות, יין משובח ובילויים, האבל שלו על עזיבת העולם הפוליטי יהיה קצר ומצומצם. הרשעה של ליברמן, ובעקבותיה דחיית ערעור, פירושם סוף הקריירה הפוליטית. אני לא רואה אותו חוזר בעוד 7 שנים, בגיל 60, אחרי שנשכח ואיבד את המגע והקסם.