זוהיר בהלול והמלכוד הערבי של מפלגת העבודה
חידת גבאי מתבהרת: הוא רוצה להגיע לשלטון, גם במחיר התנכרות לערביי ישראל תוך שהוא מכוון למצביעי הליכוד. הזובור הפומבי שהעביר את בהלול ושתיקת הח"כים מוחקים בבת אחת את הניסיונות שנעשו במפלגת עבודה כל השנים לקרב אליה את האוכלוסייה הערבית.
הסכסוך שפרץ השבוע בין יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי לח"כ זוהיר בהלול, הסולחה המאולצת שהוכרזה ביניהם ושתיקתם של חברי הכנסת במפלגה נוכח הזובור הפומבי שהעביר מנהיג המפלגה את ח"כ הערבי – הם ציון דרך מסוכן ביחסי יהודים וערבים בישראל. לא פחות מכך, הם כתם בדברי ימיה של מפלגת השמאל הבכירה, שרק במערכת הבחירות האחרונות [2015] חבריה הבכירים יצאו נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו על סרטון "הערבים נוהרים לקלפיות" בטענה כי הוא מסית נגד ערביי ישראל.
מילא השיסוי של נתניהו, של מפלגות הימין ואפילו של מנהיג מפלגת המרכז יאיר לפיד (הזועביז), שמתרגמים לא פעם את הניכור בין יהודים לערבים לאמירות פופוליסטיות. השבוע גם גבאי תרם את חלקו.
תחילת הריב המתוקשר בהצהרה של ח"כ בהלול, כי אינו מתכוון לקחת חלק בישיבה החגיגית בכנסת לציון מאה שנים להצהרת בלפור. בהלול הסביר בהגיון רב כי זו איננה החגיגה שלו. "אתם קיבלתם בהצהרת בלפור את הזכות להגדרה עצמית, ואני בטוח שכל מי שראשו בקודקודו מבין שלעם ישראל מגיעה הגדרה עצמית, אבל מה עם בני עמי? מלבד הישראליות שלי אני שייך גם לפלסטיניות שלי... אינני ראוי להשתתף כבן חורין בישיבה החגיגית".
