בעקבות הבחירות שנערכו בישראל פורסמו אינספור פרשנויות על הצעדים שהקהילה הבינלאומית תנקוט כדי לבודד את ממשלתו הבאה של נתניהו (במיוחד בהתחשב בקרע שבין וושינגטון לירושלים) וכדי לפעול למען כינונה של מדינת פלסטין. אך נדמה שראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מודאג במיוחד מהאפשרויות הללו; יוהרת המנצחים עדיין לא גוועה אצלו.

גורם המקורב לנתניהו שוחח עם אל-מוניטור על השקפתו של ראש הממשלה לקראת כהונתו הבאה. לדברי הגורם, נתניהו משוכנע שיוכל לנווט את ישראל בבטחה ולהרחיק אותה מהסכנות שלדעתו צפויות לה - כשבראשן ניצבת כינונה של מדינה פלסטינית. הוא מבין אמנם את עומק המשבר מול נשיא ארה"ב ברק אובמה - שבו הוא רואה מנהיג שמאלני-ליברלי, נאיבי  וחלש - אך מניח שיסתדר טוב יותר עם הנשיא הבא (בין אם יהיה זה נשיא ממשפחת קלינטון או ממשפחת בוש).

על פי אותו מקור, נתניהו מתכנן לחדש בחשאי את הדיאלוג עם הממשל, ולהעביר את המסר שבכל הקשור להסכם הגרעין עם איראן, הוא מוכן יהיה להסתפק בתפקיד המפקח הביקורתי והקפדן. בה בעת, הוא מאמין שווטו אמריקאי על כל החלטה לכינונה של מדינה פלסטינית הינו עובדה מוגמרת. הוא סמוך ובטוח שידידי ישראל בקונגרס ילחצו על אובמה בכיוון זה.

למעשה, נראה שנתניהו רוחש בוז לנשיא הרשות אבו מאזן, ומאמין בתלות שלו בישראל שתשמור על ביטחון הפנים מול חמאס, ותסייע לכלכלה הפלסטינית. נדמה שנתניהו מאמין באסטרטגיה אזורית של הפרד ומשול; מבחינתו, הערבים מפוצלים בין ארגוני טרור קיצוניים למשטרים רודניים חלשים. על ישראל לדעתו להילחם בראשונים וליצור בריתות תועלתניות עם האחרונים - בין אם מצרים ובין אם ירדן. בעיניו, הבעיה הפלסטינית היא השתקפות של מאבקי הכוח הפנימיים בעולם הערבי - ישראל חייבת להילחם בחמאס, ותוך כדי כך גם להבטיח שאבו מאזן הפגיע ימשיך להיות תלוי בה. הוא מעריך שפלסטין העתידית תהפוך למדינת חמאס, וככזו, למרחב בו שולט כוח הזרוע. כבר נוכחנו בעבר לא פעם שלמונחים כמו כיבוש או זכויות אדם לא שמור מקום רב בלקסיקון המנטלי שלו.