לא אחת, כאשר אדם הגון מחליט לשקר הוא מסמיק, הוא מגמגם ומזיע. כששקרן מקצועי משקר, הוא במיטבו – בטוח בעצמו, מדבר בשטף לשון ומצליח ליצור, אצל מי שאינו מכיר אותו, רושם אמין. "הונאת דובר צה"ל" מיום ראשון [1 בספטמבר] הייתה, בלי ספק, המקרה הראשון. הוא שיקר שקר בוטה, אחר כך גמגם, אחר כך הכחיש, ותוך זמן לא רב נאלץ להודות ב"תרגיל המבריק" שלו אל מול החיזבאללה. אלא שהאירוע אינו מתחיל ונגמר ביחידת דובר צה"ל; יש לו השלכות בעייתיות מאוד על התנהלותה של ישראל בכל מה שנוגע לאמינותה. אין מדובר כאן באיזו משובת נעורים של מישהו אלא בגרימת נזק ודאית.
מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, הודיע מראש כי בכוונתו לנקום על פעילות צה"ל בלבנון ועל הפגיעה באנשי המיליציה שלו. נסראללה, כמו הרבה מנהיגי מאפיה בעולם, רכש לו שם של מי שעומד בדיבורו. הוא נתן להבין מה יהיה אופי נקמתו, וצה"ל נערך לכך כפי שצה"ל יודע להיערך. אלא שהפעם העלה מישהו את הרעיון "להונות" את האויב. חיזבאללה הרי רוצה דם, וצה"ל יעשה מאמץ שהוא לא יזכה לראות דם, אבל אז יבקש החיזבאללה להמשיך ולנקום, ולכן מוטב ליצור מצג שווא של חיילים פצועים (אם לא יותר מכך), שיהיו בזווית אשר תאפשר לאנשי החיזבאללה לצפות בהם. מסוקים יגיעו לפנותם, הם יונחו על אלונקות, הם יועברו לבית החולים רמב"ם בחיפה, דובר צה"ל יודיע על פגיעה בכוחותינו, נסראללה יוכל לומר שהצליח לפגוע בחיילים, ויניח לנו. כל כך פשוט...
