ממדוע הישראלים לא חוגגים את "יום הניצחון"?

השנה [9 במאי], כמו בכל שנה מאז שעלה ארצה ב-1990, אפרים פפרני, וטרן של מלחמת העולם השנייה, בן 94, יצעד במצעד הניצחון בירושלים וישתתף באירוע החגיגי בכנסת לכבוד הניצחון על גרמניה הנאצית. פפרני נולד בעיר צר'ניגוב בשנת 1925. בגיל 16 הוא הצטרף לצבא האדום, שירת בחיל הקשר במשך ארבע שנים והשתתף בשחרור של וינה בשנת 1945, שם גם נפצע. בארץ הוא הפך לנשיא ארגון החיילים והפרטיזנים נכי המלחמה בנאצים, ובשנת 2010 יחד עם חבריו ובסיוע רוסי הקים באשדוד מוזיאון למורשת הגבורה היהודית במלחמת העולם השנייה.

במוזיאון הקטן מוצגים מאות פריטים יקרי ערך ומשמעות – מדים של חייל בצבא האדום בעת המלחמה, מכתבים מהמלחמה, כלי אוכל, נשק וצילומים של החיילים היהודים הצעירים שלחמו בשורות הצבא האדום, ביניהם גם צילומים של פפרני. מדי שנה פוקדים את המוזיאון עשרות משלחות של תלמידים וסטודנטים ישראלים וגם משלחות של צעירים ונוער מחו"ל.

כ-20,000 מוותיקי מלחמת העולם השנייה (וטרנים) עלו לישראל מבריה"מ בשנות התשעים. כמעט בכל משפחה שעלתה משם יש או היה מישהו שנלחם או נלחמה בנאצים. יום הניצחון כחג אהוב במיוחד על יוצאי בריה"מ עשה עלייה גם כן. מצעד הניצחון הראשון בישראל התקיים בירושלים ב-9 במאי 1993, על פי המסורת שהייתה נהוגה בבריה"מ וברוסיה המודרנית (באירופה ובארה"ב מציינים את יום הניצחון ב-8 במאי).

בתחילה הציבור הישראלי הוותיק צפה בהשתאות בגברים ונשים המבוגרים שהיו חנוטים במדים של צבא האדום המעוטרים בעשרות מדליות ואותות הוקרה. הם לא הבינו את פשר העניין. הווטרנים צעדו בשמש הקופחת ושרו את שירי המלחמה ההיא בשפה הרוסית, נזכרים בזוועותיה, בקרבות הקשים ובחברים ובקרובי משפחה שנהרגו במלחמה.