ישראל פולס

כדי להתחזק בסקרים, ליברמן מעדיף אום אל-פחם אלימה וקיצונית

p
המחבר
בקצרה
לישראל יש מה לעשות כדי למגר את האלימות והקיצוניות הדתית בעיר הערבית הגדולה, אבל היא מעולם לא ניסתה לעשות דבר. הפוליטיקאים מעדיפים להזניח את אום אל-פחם, ואז להציג אותה לציבור היהודי כסכנה שיש להיפטר ממנה

אולי בגלל המהלומות שספג שר הביטחון אביגדור ליברמן משר החינוך נפתלי בנט על רקע הסכם ההסדרה עם חמאס, פתח השבוע ליברמן חזית מוכרת משלו שבה הוא יוכל להיות הצד התוקף. ביום שלישי (21 באוגוסט) אחרי הלווייתו באום אל-פחם של המחבל אחמד מחאמיד, שנורה למוות כשניסה לדקור שוטר בעיר העתיקה בירושלים, כתב ליברמן: "אתם שואלים את עצמכם למה אום אל-פחם צריכה להיות חלק מפלסטין ולא מישראל? המראות של מאות אנשים המשתתפים בלוויית המחבל מעירם עם דגלי פלסטין, וקריאות ׳ברוח ובדם נפדה את השאהיד׳, יענו לכם סופית על השאלה. התוכנית שפרסמתי לפני הרבה שנים לחילופי שטחים ואוכלוסיות רלוונטית יותר מתמיד". בישיבת סיעת ישראל ביתנו שנערכה באותו יום הוסיף ליברמן בסרקזם: ״אין שום סיבה שאום אל-פחם תמשיך להיות חלק ממדינת ישראל... אני בטוח שאצל אבו מאזן יהיה להם את אותו חופש ביטוי ואותם יתרונות כלכליים, והם כמובן ייהנו מהדמוקרטיה הפלסטינית במיטבה״.

שר הביטחון לא התייחס מן הסתם רק למאות משתתפי ההלוויה, אלא לכל תושבי העיר המונה יותר מ-53 אלף תושבים (על פי נתוני הלמ"ס ל-2016).

אחמד מחאמיד הוא בן לאחת מארבע החמולות הגדולות באום אל-פחם. לדברי בני המשפחה, מאות האנשים שהשתתפו בה (כ-1,500 לפי הדיווחים, פי עשרה מהמספר שהמשטרה אישרה) לא עשו זאת כתמיכה בפיגוע שהוא ניסה לבצע. אחד מבני החמולה, אחמד יונס מחאמיד, אמר לאל-מוניטור כי אחמד מחאמיד סבל מהפרעות נפשיות והיה מוכר לרשויות. לטענת המשפחה, היד של המשטרה הייתה קלה על ההדק ואפשר היה לנטרל אותו ולמנוע את הפיגוע גם מבלי להרוג אותו. נוסף על כך המשפחה כעסה, וככל הנראה כך גם באי ההלוויה, מהחלטתה של המשטרה לגבות ערבות בסך 50 אלף שקל ולהציב למשפחה תנאים כדי לשחרר את הגופה. התנאים היו שההלוויה תתקיים בשעות הלילה, שישתתפו בה לכל היותר 150 איש ושהיא תימשך שעתיים לכל היותר.

ג'מאל מחאמיד, שתיווך בין המשטרה לבין המשפחה על שחרור הגופה, אמר לאל-מוניטור כי המשפחה גילתה רק כשהגיעה לבית העלמין שהתאסף קהל רב כדי להשתתף בטקס. ״איך אפשר לשלוט במספר המשתתפים?״, שאל. לדבריו, רבים באו להלוויה משום שהם בני משפחות החמולה שלו. כולם ידעו שאחמד חולה, ולכן לא היו צריכים לירות בו, ובוודאי לא להחזיר למשפחה גופה מנוקבת כדורים.

בגל האלימות באוקטובר 2015 נעצר בן משפחה נוסף ממשפחת מחאמיד, עלאא, בעקבות פיגוע משולב של דריסה ודקירה שביצע בצומת אלון בכניסה לקיבוץ גן שמואל. 

לפני שנה, ביולי 2017, ביצעו שלושה מחבלים תושבי העיר, בני משפחת ג'בארין, פיגוע במתחם הר הבית בירושלים. הם רצחו שני שוטרי משמר הגבול בני העדה הדרוזית, האיל סתאוי וכמיל שנאן. גופותיהם הוחזרו לבני המשפחה רק בעקבות החלטת בג"ץ. גם אז התקיימה להם הלוויה המונית שחרגה מהתנאים שהציבה המשטרה. 

"מדובר באחוז קטן של משתתפים [מתושבי העיר] ורק קומץ מהם קוראים קריאות נקמה וקריאות נגד ישראל", אומר לאל-מוניטור אחד מתושבי אום אל-פחם, בן לחמולת מחאג'נה שביקש להישאר בעילום שם. לדבריו, לפעילותו של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בראשותו של ראאד סאלח באום אל-פחם, יש השפעה ברורה על התושבים. הקיצוניות הדתית גוברת, ויוצרת מחלוקות ופילוגים לא רק בין בני העיר אלא אפילו בקרב המשפחות, שכמה מהן מתחלקות בין חילונים תומכי חד״ש לאנשי התנועה האסלאמית.

רובם המכריע של תושבי אום אל-פחם עובדים ביישובים יהודיים בישראל, חלקם באזור הסמוך לעיר אבל אחרים מרחיקים גם לערים הגדולות כחיפה, תל אביב וחדרה. רבים מהם עובדים בעבודות בניין, אבל אחוז ניכר מתושבי העיר עוסקים במקצועות חופשיים כמו עריכת דין, הוראה באקדמיה, חינוך וסיעוד. ישנם גם לא מעט תושבי אום אל-פחם במקצועות הפרה-רפואיים, וכולם עובדים בבתי חולים בישראל. התושבים הללו רחוקים מרחק רב מפנאטיות דתית או מתחושה של חוסר שייכות לחברה הישראלית. ״כל אלה מחבלים?״, שואל תושב העיר ממשפחת מחאג׳נה. לטענתו, המשטרה והרשויות בישראל מעדיפות להעלים עין מתופעות שליליות רבות בעיר כמו השתלטות של התנועה האסלאמית והתגברות האלימות, ואחר כך הן משתמשות בתוצאות ההזנחה כדי להכתים את העיר כולה.

הקביעה שמשטרת ישראל והרשויות אינן פועלות להורדת מפלס האלימות בחברה הערבית ומתעלמות מהכוחות החיוביים שבה, היא טענה מרכזית של תושבי אום אל-פחם כלפי המדינה. בשנה שעברה (מארס 2017) התקיימה הפגנה של תושבים בדרישה להגביר את אכיפת החוק בעקבות הצטברות של מקרי אלימות בעיר. תושב העיר, בן משפחת מחאמיד, משפחתו של המחבל שביצע את הפיגוע בירושלים לפני שבוע, אמר אז: "נגיד שישנו אחוז אחד אלים, 99 אחוז ישלמו את המחיר של חוסר המעש נגד אותן כנופיות ועבריינים שמנסים להשתלט על אורח החיים הנורמטיבי של כל אזרח בעיר?". בנימוק דומה טוענים היום באום אל-פחם שלא צריך להרשיע את כל תושבי העיר, או להציע להעביר אותם לרשות הפלסטינית, רק בגלל שמיעוט קטן מהם קרא קריאות בגנות ישראל בהלוויה.

את שר הביטחון הדברים האלה בוודאי לא יעניינו. הוא מעדיף את הקרב על הקריירה הפוליטית שלו, במיוחד לנוכח מצבו הקשה בסקרים, על פני השקעת זמן ומאמץ בגיבוש תוכנית פעולה לשיפור המצב, מיגור האלימות והרחקתם של גורמים דתיים קיצוניים באום אל-פחם. "להעביר את אום אל-פחם לאבו מאזן" היא ססמה אטרקטיבית יותר לקהל מצביעיו מהימין מאשר ״להפוך את אום אל-פחם לעיר בטוחה יותר".

 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept