כל צוער מתחיל יודע שבדיפלומטיה, כמו בעסקים, אין ארוחות חינם. כשאיש עסקים כמו נשיא ארה״ב דונלד טראמפ מעניק לישראל הכרה בירושלים כבירתה, הוא מצפה לתמורה. זו הסיבה שראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש מהשרים (5 בדצמבר) להנמיך את קולם למשמע הבשורה ולהימנע ככל האפשר מתרועות גיל. כסוחר רהיטים לשעבר הוא יודע שכאשר הקונה מגלה התלהבות יתר למראה הסחורה, אפשר להקפיץ את מחירה. נתניהו יכול להניח שטראמפ לא ידרוך ללקוחות הסעודים שלו על יבלת ירושלים הכבושה, אך ורק כדי לשמח את לבם של היהודים והאוונגליסטים. מתנה מעין זו לא נותנים בחצי חינם. ההכרה הראשונה של מדינה זרה בירושלים כבירתה של מדינת היהודים תגיע עם תג מחיר. זול זה לא יהיה.

מדבריו של ג'ראד קושנר, בפורום סבן ב-3 בדצמבר, למדנו שהממשל מכין לישראל מתנה יקרת ערך נוספת. חתנו ויועצו של טראמפ אמר שרבות ממדינות האזור רואות בישראל, שהייתה באופן מסורתי אויב, שותפה אפשרית בגלל האויבים המשותפים - איראן ודאעש. הוא ציין שצוות השלום, שהוא עומד בראשו, מתמקד במאמצים לממש את "ההזדמנויות הכלכליות ושלום לעמים" שיוצר המצב האזורי הזה. אך אי אפשר לבנות שלום אזורי רק עם שנאת איראן, אהבת ישראל ואפילו סיוע מודיעיני הדדי. "אנחנו צריכים להתגבר על הסוגיה הישראלית-פלסטינית", ציין קושנר. לדבריו, לסעודים, המצרים, הקטארים, הירדנים, איחוד האמירויות, "לכל אחד שדיברנו איתו", חשוב לראות פתרון לבעיה הפלסטינית.

אכן, עם כל הכבוד לסעודים ולאיחוד האמירויות, ועם כל החשיבות שיש למאמציו של נשיא ארה"ב, כדי לקדם עסקה שתפתור את הבעיה הפלסטינית יש צורך בעוד שני פרטנרים - פלסטיני וישראלי. זמן קצר אחרי שנבחר לראשונה לראש הממשלה ב-1996, הודיע נתניהו כי המשא ומתן עם הפלסטינים יתנהל על פי העיקרון "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו". בתשדיר תעמולה לקראת הבחירות ב-1999 האשים נתניהו את השמאל בזניחת העיקרון של "שלום עם הדדיות". נתניהו התחייב שמיד אחרי הבחירות הוא יחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים על גבולות הקבע של המדינה. באותה נשימה כמעט הבטיח נתניהו "למנוע הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים". במסיבת עיתונאים שקיים ב-2005 כדי להודיע על התמודדותו על ראשות הליכוד, התרברב נתניהו כי "בעבר כבר הוכחתי את יכולתי לנהל מו"מ תקיף מול הפלסטינים. קבעתי עקרון מוכר לכם - עיקרון ההדדיות. יתנו - יקבלו, לא יתנו ... על ידי עמידה על ההדדיות הפסקתי את הוויתורים הסיטונאים על שטחי ארץ ישראל".

לנתניהו היו כמה וכמה הזדמנויות לנהל משא ומתן עם הפלסטינים על פי דרכו: יתנו-יקבלו. במשך שמונה שנות כהונתו של הנשיא אובמה וכמעט שנה של כהונת טראמפ, שמענו מה הפלסטינים צריכים לתת ומה הם לא יקבלו בתמורה: עליהם להכיר בישראל כמדינת העם היהודי, לקלוט מתנחלים ולהילחם בחמאס. בתמורה לכך הם לא יקבלו מדינה עצמאית על בסיס גבולות 1967, לא יקבלו שום גרגר מירושלים המסופחת, לא ישלטו על הגבולות של האין-מדינה, וכמובן שאין מה לדבר על שיבה של שום פליט לישראל.