ישראל פולס

מחבק ומסית: נתניהו מדבר אל ערביי ישראל בשני קולות

p
המחבר
בקצרה
לצד התעלמות כמעט מוחלטת מערביי ישראל, נתניהו משתמש ברטוריקה מסיתה נגדם כשזו משרתת את צרכיו הפוליטיים. חנוכתן של תחנות משטרה במגזר הערבי מהווה אמנם כיוון חיובי, אך משולה לטיפה בים. בעיקר כאשר נתניהו מסוגל ברגע אחד לשוב ולהסית.

כששב בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה ב-2009, נפגש עמו שר הביטחון לשעבר משה ארנס, מי שהיה פטרונו הפוליטי. ארנס, מבכירי הליכוד, ייעץ לו להפוך את שוויון הזכויות לערביי ישראל ותיקון האפליה לאג'נדה המרכזית שלו. לימים הוא שיחזר את אותה פגישה בראיון לאל-מוניטור, וסיפר שאמר לנתניהו "לך לנצרת, דבר עם הערבים, הם האזרחים שלך". ארנס גם ציין באכזבה כי "זה לא מתלבש עליו, זה לא מדבר אליו וחבל".

ארנס מאמין שטיפוח ערביי ישראל ייתן מענה חד משמעי לתחושת הניכור הגואה בהם, שמקורה בין היתר באפליה מתמשכת בתקציבים ותשתיות. ארנס הניח שמבחינת נתניהו, התמקדות בערביי ישראל על פני העניין הפלסטיני היא אידיאלית מכל בחינה. היא לא תיצור מחלוקת בקואליציה מול הימין ותהווה מורשת משמעותית כלל ישראלית. אבל ההמשך ידוע. נתניהו התמקד בגרעין האיראני ובסוגיות אחרות, וערביי ישראל נדחקו לתחתית הרשימה.

ארנס, יש לשער, לא התפעל כשנחשף לדיווחים ביום שלישי השבוע [21 בנובמבר] על השתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקסים חגיגיים להשקת שתי תחנות משטרה ביישובים הערביים ג'סר א-זרקא וכפר כנא יחד עם מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך והשר לביטחון פנים גלעד ארדן. אחרי הכל, חלף כמעט עשור מאז אותה שיחה בניהם.

אבל מילא הפערים שהתרחבו. בכך נתניהו אינו שונה מראשי ממשלה מהשמאל שטמנו את ראשם בחול. אלא שבמקרה שלו, לצד התעלמות מערביי ישראל, נתניהו משתמש ברטוריקה מסיתה נגדם ככל שהדבר משרת את צרכיו הפוליטיים, וזו רק מוסיפה לתחושות הקיפוח, האפליה והניכור. כך למשל זכורה היטב אמירתו ביום הבחירות האחרונות [2015] על כך שהערבים נוהרים בכמויות אדירות לקלפי. על אמירה זו התנצל כעבור כמה ימים.

נאומו של נתניהו בזירת פיגוע בפאב בתל אביב [ינואר 2016] הוכיח שההתנצלות הייתה מהפה לחוץ, וכי לראש הממשלה אין שום בעיה לשלוף את נשק ההסתה נגד כלל האזרחים הערבים ככל שהדבר דרוש לו. באותה עת, כאשר הציבור בישראל היה נתון תחת הרושם הקשה של רצח יהודים בצהרי היום בלב תל אביב בידי ערבי ישראלי, ביקש נתניהו להרגיע את דעת הקהל ואת האלקטורט הימני שלו. הוא הצהיר שלא יקבל מדינה בתוך מדינה, ו"מי שרוצה להיות ישראלי שיהיה כזה עד הסוף". זו הייתה מתקפה בוטה בעלת גוון גזעני, כשראש הממשלה מכתים למעשה את כל האזרחים הערבים, שהם כעשרים אחוז מאוכלוסיית המדינה, במעשה הנורא. במקום לאחד הוא פילג, והעניק רוח גבית להסתה מימין נגד ערביי ישראל.

בטקס השבוע בג'סר א-זרקא היה זה נתניהו אחר. הוא הכריז בפומפוזיות כי מדובר ביום חג לשלטון החוק במדינת ישראל, וציין כי "החברה הערבית היא חלק ממדינת ישראל. אין פה שתי מדינות...אנחנו פועלים לטובת תושבי ואזרחי כל המדינה, יהודים ולא יהודים".

לאחר מכן דילג עם אלשיך וארדן לכפר כנא, שם חנכו תחנת משטרה חדשה נוספת במסגרת תוכנית כוללת לפתיחת 17 תחנות משטרה במגזר הערבי. בדף הפייסבוק שלו העלה נתניהו כעבור כמה שעות סרטון בו הוא מחמיא לעצמו על ההשקעה במגזר הערבי, וניתן רק לשאול מדוע היה צריך לעבור כמעט עשור עד הרגע המתבקש הזה.

מי שסיפק תזכורת למציאות הנפיצה במגזר הערבי היו כמה עשרות מפגינים מקרב ערביי ישראל, בהם גם ח"כ ג'מאל זחלקה (הרשימה המשותפת), שחלקם הניף דגל פלסטין. בשיחה עם אל-מוניטור טען זחלקה, כי ממשלת נתניהו מעניקה הקלות למשפחות הפשע בחברה הערבית. זחלקה חזר על טענה מוכרת בקרב ערביי ישראל, לפיה למשטרה נוח להתעלם מהפשע ביישובים הערבים וכי היא אף מלבה אותו מאחורי הקלעים.

לטענה הקונספירטיבית הזו אמנם אין ביסוס והיגיון, אבל היא מבטאת מציאות אמיתית וכואבת בה רמת הפשיעה ביישובים הערבים היא הגבוהה בישראל. בג'סר א-זרקא למשל, יישוב קטן עם כ-14,000 תושבים בלבד, נרצחו מתחילת השנה ארבעה בני אדם והתרחשו בו מקרי אלימות רבים. לא לשווא זכה היישוב לכינוי "המערב הפרוע של ישראל".

הדו''חות המשטרתיים וחוות הדעת על שיעורי הפשיעה הגבוהים במגזר הערבי, בנוסף לאחוזי אבטלה גבוהים לעומת אבטלת יהודים, כמו גם גילויי גזענות ואפליה כלפי ערבים, מוצאים ביטוי בסדר היום של חברי הכנסת הערבים – גם של המתונים שבהם כמו זוהיר בהלול (המחנה הציוני).

נתניהו כאמור אינו שונה מקודמיו אהוד ברק ואהוד אולמרט, וראשי ממשלה אחרים, שרשמו הזנחה ממסדית ארוכת שנים של המגזר הערבי. אירועי אוקטובר 2000 בהם נהרגו 12 ערבים ישראלים (וכן פלסטיני לא ישראלי) בידי שוטרים עם פרוץ האינתיפאדה השנייה היוו תמרור אזהרה ושיקפו הזדמנות לשינוי שפוספסה. אחת מקביעותיה של "ועדת אור", ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את האירועים, הייתה שהסיבה המרכזית לאלימות הערבים היא תחושת האפליה. "אזרחי המדינה הערבים חיים במציאות שבה הם מופלים לרעה כערבים", נכתב בדו''ח, "חוסר השוויון תואר במספר רב של סקרים ומחקרים מקצועיים...הוא מהווה לדעת רבים, הן במגזר הערבי והן מחוצה לו, כולל בקרב גורמי הערכה רשמיים, גורם מתסיס מרכזי".

כמעט שני עשורים חלפו מאז. במחצית מהזמן הזה נתניהו הוא ראש הממשלה, שיכול היה כעצת ארנס לקנות את עולמו מבלי לשלם מחיר פוליטי ולעצור את תהליך הניכור והתסיסה בקרב ערביי ישראל. תחנות המשטרה החדשות במגזר הערבי הן אמנם כיוון חיובי, אך משולות לטיפה בים. בעיקר כאשר נתניהו מסוגל ברגע אחד לבעוט בדלי ולשוב ולהסית.

 

 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept