ישראל פולס

בנט ניצח בפריימריז, אבל תקוע במפלגה ימנית-דתית

p
המחבר
בקצרה
היו"ר החדש-ישן של הבית היהודי הפך בתוך שנים אחדות למטאור פוליטי, אבל אם לא יצליח לשנות את אופי המפלגה ותדמיתה, הסיכוי שיגדיל את כוחה באופן משמעותי עד שתהפוך לאלטרנטיבה על הנהגת הימין והמדינה הוא קלוש.

את כניסתו של יו"ר הבית היהודי, שר החינוך נפתלי בנט, למתחם הקלפי ביום חמישי בבוקר [27 באפריל] ליוו הקריאות "הו הא מי זה בא, ראש הממשלה הבא" מצד תומכיו במפלגה.

בנט, מלווה ברעייתו גילת, הגיע להצביע בפריימריז על ראשות המפלגה אשר מועדן הוקדם ביוזמתו, בנימוק שעל המפלגה להיות מוכנה לאפשרות של הקדמת הבחירות. מעבר לרצון להיות ערוך לקראת הבאות, בנט ביקש להבטיח לעצמו בפריימריז בזק כהונה נוספת, תוך ניצול העובדה שאין מולו בשלב הזה מתמודד משמעותי. המהלך התגלה כמוצלח. ניצחונו היה סוחף – הוא זכה בכ-80% מהקולות, והוא זה שיוביל את המפלגה בבחירות בפעם השלישית ברציפות.

מול בנט ניצבו שני מתמודדים שקראו תיגר על מנהיגותו – יונתן ברנסקי, אל"מ במיל' ומתנחל מעילי; והרב הכלכלן יצחק זאגא. שניהם טענו כי בנט הופך את הבית היהודי למפלגת אווירה אופנתית ומטשטש את הדגל הדתי ציוני שלה. בעוד בנט נושא עיניו אל ראשות הממשלה ורואה בעצמו מנהיג הימין אחרי עידן נתניהו, ברנסקי וזאגא מעוניינים לשמר את הבית היהודי כמפלגה סקטוריאלית ואין להם יומרות לכיבוש השלטון. ערב הפריימריז האשים ברנסקי את בנט כי הוא "מתנער באלגנטיות מהדרך האמיתית של הציונות הדתית".

בראיון לאתר מאקו [20 במארס], סיפר ברנסקי על ההחלטה להתמודד מול בנט. "הרגשתי שהתנערותה של הנהגת המפלגה מערכי הציונות הדתית לא מאפשרת לי להרגיש בבית", הוא אמר ומתח ביקורת על כך שהבית היהודי אפשרה להקים רחבת תפילה לרפורמים בכותל ומתעלמת מסוגיית עמונה.

ההתעניינות בפריימריז לראשות הבית היהודי בתקשורת ובמערכת הפוליטית הייתה מוגבלת, לא רק בשל העובדה כי התוצאה הייתה ידועה מראש אלא גם משום שהמפלגה, למרות ניסיונותיו של בנט לפרוץ למעגלים חדשים, נותרה מפלגה סקטוריאלית. אמנם יו"ר הבית היהודי נושא עיניו אל לשכת ראש הממשלה, אך הסבירות שהוא יוכל לעשות זאת מתוך מפלגה דתית המזוהה עם המתנחלים היא קלושה, אף כי אין עוררין על כך שב-2012 בנט לקח מפלגה בדעיכה עם שלושה מנדטים והפך אותה לסיפור הצלחה – מפלגה תוססת עם 12 מנדטים ועוצמה שלטונית.

העובדה שבנט הגיע לבית היהודי מתוך אילוץ ולא מתוך בחירה נשכחה במהלך השנים. בנט ביקש תחילה להתמודד בליכוד, מפלגת הימין הגדולה בישראל, אך הבין שדרכו שם חסומה בשל הסכסוך הקשה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שהתגלע כשבנט כיהן כראש לשכתו [2008-2007]. בחיפושיו אחר פלטפורמה מפלגתית חלופית הגיע בנט לבית היהודי, השתלט על המפלגה בעזרת שותפתו לדרך שרת המשפטים איילת שקד, והשאר היסטוריה.

את מערכת הבחירות האחרונה [2015] סיימו בבית היהודי בתחושת כישלון, לאחר שהמפלגה התכווצה לשמונה מנדטים. מה ששיפר את המצב בסופו של דבר היה המשא ומתן הקואליציוני המוצלח, בסופו זכתה הבית היהודי בשלושה תפקידי שרים. עם תיק החינוך לעצמו ותיק המשפטים היוקרתי לשקד, הצליח בנט להשכיח את אכזבת הבחירות ולחזור למסלול שאמור להובילו מבחינתו אל ראשות הממשלה.

כדי לקדם את תכניתו הגדולה, בנט הגביר את מעורבותו בנושאים ביטחוניים מדיניים כחבר הקבינט המדיני ביטחוני. כבעל דעה עצמאית, הוא הצליח למצב את עצמו בתקשורת כשר היחיד שהתריע מפני איום המנהרות במבצע "צוק איתן" [2014]. במקביל הוא פועל להפוך את הבית היהודי למפלגה כלל ישראלית ומנסה לנתק את עצמו מהימין הקיצוני. על פי ההערכות, במסגרת מאמצים אלה בנט גם מנסה לסיים את השותפות עם האיחוד הלאומי בראשות אורי אריאל.

ההתרחקות מאריאל, כמו גם הביקורת על בנט מתוך ביתו הפוליטי כפי שהיא מוצגת על ידי ברנסקי וזאגא, הם ביטוי למלכוד בו מצוי בנט. מצד אחד הוא רוצה להרחיב את מעגלי התמיכה במפלגה והוא מבין שאריאל הוא מכשול. מצד שני, אריאל הביא איתו את הגרעין הימני הקשה כולל המתנחלים, אשר איפשר לבנט בבחירות האחרונות לסיים עם שמונה מנדטים ולא עם תוצאה גרועה יותר.

במקביל בנט צריך לתמרן מול הקולות של החרד"לים בתוך המפלגה ומול אלה שחוששים שהוא הורס את הדנ"א של הבית היהודי כמפלגה כדתית לאומית וסבורים שהוא בורח מעיסוק בנושאי דת ומדינה. גם הטיפול במשבר עמונה לפני כמה חודשים גרם לו לא מעט כאבי ראש, ונטען כלפיו מתוך המפלגה כי הוא לא ניצל את כוחו בממשלה כדי למנוע את הפינוי בזמן.

בבית היהודי ישנם בסך הכל כ-31,000 מתפקדים, מרביתם דתיים לאומים, מתנחלים, חרד"לים – מה שנקרא הגרעין הקשה של המפלגה. הקבוצה הזאת תקבע גם את רשימת המועמדים לכנסת, כך שקשה להניח שרשימת הבית היהודי בבחירות הבאות תקרוץ לציבור הרחב ותפרוץ מעגלים חדשים.

כאמור, בנט מצוי במלכוד: ככל שיוביל סדר יום יותר ליברלי ופחות דתי ויתנער מקבוצות הימין הקיצוני, כך הוא עשוי לאבד קולות "בטוחים". מנגד, אם לא יצליח לשנות את אופי המפלגה ותדמיתה, הסיכוי שיגדיל את כוחה באופן משמעותי עד שתהפוך לאלטרנטיבה על הנהגת הימין והמדינה הוא קלוש.

בתוך סבך האילוצים הללו יצטרך יו"ר הבית היהודי החדש-ישן לתמרן מעתה ועד הבחירות. העובדה שהתגלגל לבית היהודי, הפכה את בנט אמנם למטאור פוליטי אך היא גם חוסמת את דרכו להנהגת הימין. למרות שליטתו בבית היהודי, בנט מגלה שוב ושוב את מגבלות הפלטפורמה המפלגתית מתוכה הוא רוצה להתמודד על ראשות הממשלה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: uri ariel, benjamin netanyahu, ultra-orthodox, right wing, israeli elections, naftali bennett, habayit hayehudi

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept