ישראל נקרעת בין סעודיה לטורקיה

המחבר: בן כספית
פורסם אפריל 13, 2016

ההודעה המצרית [9 באפריל] על העברת שני איים, טיראן וסנאפיר, ממצרים לריבונות סעודית, נחתה על המזרח התיכון בהפתעה מוחלטת. היחידה שלא הופתעה הייתה ישראל. פקיד בכיר בירושלים הודה ביום שלישי [12 באפריל] בשיחה עם אל-מוניטור שישראל הייתה בסוד המגעים, אישרה את המהלך ולא ביקשה "פתיחה" של הסכם השלום עם מצרים, למרות שלפי ההסכם כל שינוי טריטוריאלי או העברת ריבונות מצרית לידיים אחרות מהווה הפרה.

המגעים בין סעודיה למצרים על העברת האיים הללו נמשכים שנים, ובעבר ישראל הביעה התנגדות נחרצת לכך. העובדה שעכשיו המהלך זוכה לגיבוי ישראלי משקפת את עומק זהות האינטרסים בין שלושת קודקודי המשולש הזה: קהיר, ריאד וירושלים, אם כי המצרים והסעודים מעדיפים להשתמש בשם "תל אביב".

מדובר בדרמה גיאו-אסטרטגית ומדינית של ממש. ראש השב"כ לשעבר ח"כ אבי דיכטר אמר ביום שלישי, בראיון ל"קול ישראל", כי המהלך הוא אחד החשובים והדרמטיים שאירעו בין שתי מדינות ערביות במזרח התיכון. שר הביטחון הישראלי, משה (בוגי) יעלון, בהרמת כוסית לקראת פסח עם הכתבים הצבאיים, עדכן ואישר כי ישראל אכן הסכימה למהלך ואף קיבלה מסמך כתוב, חתום על ידי כל הצדדים, שערב לחופש השיט שלה במיצרי טיראן, בהם ממוקמים שני האיים האסטרטגיים, המובילים לעיר הנמל הישראלית החשובה, אילת. בנוסף, ציין יעלון כי האמריקאים היו צד למגעים וחתומים אף הם על ההסכם. ישראל, אמר, קיבלה את כל הערבויות הנדרשות.

גורם ביטחוני אמר לאל-מוניטור, כי בשיחות סגורות מדגיש יעלון כי שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל למצרים נמצא בשיא של כל הזמנים. מערכות הביטחון של שתי המדינות הנן בעלות אינטרס משותף. המצרים למשל מסייעים לישראל להכיל ולחסום את חמאס בעזה.

המהלך האחרון, של העברת שני האיים ממצרים לסעודיה, חושף טפח מהשיח המתפתח בין ישראל לשכנותיה הסוניות. גורם ביטחוני ישראלי רם דרג מוסיף פרטים: מערכות היחסים שלנו באזור הן עמוקות וחשובות. מדינות ערב המתונות לא שכחו את התקופה העותומנית ומביטות בדאגה על מאמצי ההתעצמות וההתרחבות של שתי אימפריות עבר לא ערביות: איראן וטורקיה. על הרקע הזה, רבים באזור מבינים שישראל אינה הבעיה, אלא הפתרון. הדיאלוג שלנו עם מדינות סוניות גדולות וחשובות נשאר ברובו מתחת לרדאר, אבל הוא מעמיק כל הזמן ומניב פירות.

המהלך של הנשיא המצרי, עבד אל-פתאח א-סיסי, מעורר עליו ביקורת ציבורית נוקבת במצרים. מתנגדי הנשיא טוענים שאין לו כלל סמכות לוותר על טריטוריה מצרית על פי החוקה, אבל סיסי הודף את הביקורת הזו בצדק: האיים הללו שייכים במקור לסעודיה, שהעבירה אותם לידי מצרים ב-1950 במסגרת המאמץ לחנוק את ישראל מדרום ובניסיון למנוע מצה"ל להשתלט עליהם.

ישראל יצאה לשתי מלחמות (מבצע קדש ב-1956 ומלחמת ששת הימים ב-1967) על זכויות השיט שלה בים סוף והשתלטה על האיים הללו פעמיים, אך החזירה אותם פעמיים לידי המצרים. עכשיו המעגל נסגר, והמצרים מחזירים את האיים לבעלים המקורי, סעודיה. זוהי המחווה שא-סיסי מבצע לטובת מלך סעודיה, לאחר שהסעודים הבטיחו את המשך הישרדותו הכלכלית של המשטר המצרי לחמש השנים הקרובות באמצעות השקעות מאסיביות ותמיכה כלכלית שמצילה את כלכלת מצרים מהתמוטטות.

יש היבט נוסף להעברת האיים ממצרים לסעודיה: בעבר עלו כמה הצעות לחילופי שטחים אזוריים במטרה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המסגרת העקרונית פשוטה: מצרים תרחיב את רצועת עזה דרומה ותאפשר לפלסטינים החיים בה מרחב פיתוח ומרווח נשימה. תמורת השטח הזה, היא תקבל מישראל רצועה צרה לאורך קו הגבול בין שתי המדינות, המפריד בין הנגב לסיני. הפלסטינים, לעומת זאת, יעבירו לישראל את גושי ההתיישבות. למהלך כזה אפשר לצרף את ירדן, שתתרום אף היא שטחים ותקבל תמורה. עד כה, נפסל המהלך קטגורית על ידי המצרים בתקופת מובארק. כעת, כשמתברר שבתנאי המזרח התיכון החדשים העברת טריטוריה הפכה לאפשרית, נפתחת מחדש האופציה הזו, שהסעירה בעבר את דמיונם של רבים באזור. בזמנו, ראש המטה לביטחון לאומי בישראל, האלוף גיורא איילנד, הוביל יוזמה אזורית בנושא, אך ההתנגדות המצרית בלמה אותה.

ועדיין, לא הכל ורוד. במזרח התיכון אין משוואות פשוטות וכך גם במקרה שלפנינו. בישראל יש מי שמודאג מההשפעה הסעודית הגוברת במצרים, המשתקפת גם בהקמת מדרסות אסלאמיות בהשראה סעודית והקצנה סונית בסגנון סעודי. רואי השחורות הללו מהווים מיעוט. "חשוב שסיסי יתחזק וישרוד, הוא המפתח ליציבות האזור", אומר גורם מדיני בירושלים לאל-מוניטור.

לאור ההתרחקות האמריקאית מהאזור והכתף הקרה שמקבלים המצרים מוושינגטון בשנים האחרונות, הסיוע הסעודי והגיבוי הישראלי למצרים נתפסים כחיוניים להמשך אחיזתו של סיסי בשלטון. וכדי לסבך עוד את המצב, אפשר להוסיף את מאמצי הפיוס בין ישראל לטורקיה, שנמשכים כבר חודשים ארוכים במשא ומתן מרתוני בין הצדדים.

המצרים, אומר לאל-מוניטור גורם ישראלי רם דרג, לא רוצים את הטורקים ברצועת עזה ומתנגדים התנגדות עזה לפיוס בין ירושלים לאנקרה. זו הסיבה, לדברי המקור, שהסכם הפיוס לא הושלם עדיין ויש פערים בין הצדדים. במצב הדברים הזה, יכול להיות שהטורקים והישראלים ישלימו עם העובדה שלא ניתן להגיע להבנות מלאות, ויסתפקו בפיוס חלקי: חילופי שגרירים, חימום מוגבל של היחסים, ותו לא.

ישראל נקרעת בדילמה לא פשוטה בין רצונה להסדיר את היחסים עם אנקרה, מה שיכול לאפשר גם כריתת הסכם לאספקת גז מישראל לטורקיה, לבין ההבנות הישראליות-סוניות המתהוות שהופכות לאבן יסוד אסטרטגית בביטחון הלאומי הישראלי.