מזל מועלם: מדוע אני כותבת

כתבת אל-מוניטור מזל מועלם חולקת את מחשבותיה על עיתונות.

al-monitor .

נושאים מכוסים

women’s issues, women, news and media, media, journalists, journalism, israel

מרץ 15, 2015

אל-מוניטור: מדוע החלטת להיות עיתונאית?

מועלם: זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הייתי תלמידה בבית ספר יסודי בעיירה קטנה בצפון המדינה, כאשר נשיא מצרים אנואר סאדאת הגיע לביקור היסטורי בישראל [1979]. אני זוכרת היטב כיצד רותקתי לשידור החי בטלוויזיה, ועקבתי בהתפעמות אחר העיתונאים שדיווחו בהתרגשות על האירוע.

אני חושבת שברגע הזה נשביתי בקסמו של עולם שלא ידעתי עליו הרבה, אבל בחושי הבנתי שזה יהיה ייעודי. אפשר לומר שמקצוע העיתונות בחר בי, ולא יכולתי לחמוק ממנו.

אל-מוניטור: האם בתחילת הקריירה שלך היו נשים שעוררו בך השראה או היוו מודל לחיקוי?

מועלם: את הקריירה העיתונאית שלי התחלתי כחיילת בעיתון הצבאי "במחנה", ונחשפתי לתחום הסיקור הצבאי. באותה תקופה עיתונאיות שסיקרו תחומים שנחשבו לגבריים כמו צבא ופוליטיקה היוו עבורי מודל לחיקוי. בישראל היו אז שתי כתבות צבאיות: טלי ליפקין-שחק מהעיתון "דבר" וכרמלה מנשה, המשמשת עד היום הכתבת הצבאית של "קול ישראל". שתיהן פילסו לעצמן דרך בעולם שעד אז נחשב לגברי ועשו זאת בהצלחה מרובה.

אל-מוניטור: נראה שישנן יותר ויותר נשים המכסות נושאים חדשותיים במזרח התיכון. מה לדעתך תורם לתופעה הזו? באלו שינויים הבחנת מהבחינה הזאת במהלך הקריירה שלך?

מועלם: בשני העשורים האחרונים תהליכי הפמיניזציה ניכרים היטב בסיקור החדשותי במזרח התיכון, כהמשכה של המהפכה הפמיניסטית. בעיני מדובר בתהליך טבעי ומתבקש שיתגבר בעתיד, והוא התאפשר הודות להסרת מחסומים וחסמים תודעתיים.

כניסתן של נשים לסיקור תהליכים ואירועים במזרח התיכון מוסיפה בעיני ממדים ורבדים נוספים, והופכת את הדיווח העיתונאי למגוון יותר. נשים מביאות עימן פרספקטיבה חברתית ונקודת מבט שונה גם לסיקור פוליטי, כלכלי או צבאי של אירוע.

אל-מוניטור: ספרי לנו על רגע אחד ''בלתי נשכח'' (לטובה או לרעה) במהלך שנות עבודתך, בעת שכיסית סיפור כלשהו?

מועלם: נסיגת צה"ל מלבנון במאי 2000. נשלחתי מטעם עיתון "הארץ" לגבול הצפון לסקר את יציאת כוחות צה"ל לאחר 18 שנה. אני זוכרת את מראות אנשי צד"ל שנמלטו לשטח ישראל בלילה, המומים ונדהמים מהמהירות בה נאלצו לעזוב את בתיהם. אני זוכרת את עוצמת השינוי שהתרחש לנגד עיניו של כל מי שהיה שם: הרמטכ"ל היוצא בני גנץ, שהיה אז מפקד יחידת הקישור ללבנון, סוגר את השער. לבנון הייתה חלק מההוויה הצבאית של כל מי ששירת מאז 1982 בצה"ל - מציאות כואבת ומדממת של חברים ומכרים שנפצעו או נהרגו שם, ובלילה אחד היא נגמרה. זה היה לילה בו התערבבו רגשות ותחושות אישיות עם אירוע חדשותי מסעיר.

אל-מוניטור: לו יכולת להעניק עצה אחת לעיתונאית מתחילה, מה היית אומרת לה?

מועלם: עיתונאיות יכולות לבצע כל משימה, אז אל תוותרי על החלום, גם אם בדרך תצטרכי לפרוץ עוד מחסום. כך תעזרי לבאות אחרייך.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

שיר הלל: עיתונאי החצר של נתניהו
שלומי אלדר | חופש העיתונות | פבר 19, 2020
השיתוק הפוליטי מונע את שיקומה של אוכלוסיית הזנות
דני זקן | הקמת מוסדות | דצמ 13, 2019
ממשל טראמפ "סוגר חשבון" עם התקשורת הישראלית
שלומי אלדר | | יונ 25, 2019
הבמה הדיגיטלית של נתניהו קוצרת הצלחות בקרב בוחרים צעירים
דני זקן | אקטיביזם ורשתות חברתיות | אפר 18, 2019
צייצנים במקום מציצנים: העיתונאים החרדים מביאים את מאה שערים לטוויטר
מרדכי גולדמן | אקטיביזם ורשתות חברתיות | מרץ 4, 2019

Featured Video