ישראל פולס

יד אחת מחזקת את חמאס, יד שנייה מנסה להחליש אותו

p
המחבר
בקצרה
המדיניות הישראלית לחנוק את רצועת עזה ולהתעלם מאבו מאזן היא זו שחיזקה את חמאס. היא הסיבה שבגללה כל הסכם שיתקבל בקהיר ייראה בעיני הציבור הישראלי ככניעה לטרור.

"תנו לצה"ל לנצח" היא סיסמה שהומצאה באינתיפאדה השנייה ומאז שבה ועולה כמעט בכל עימות צבאי של ישראל באזור. היא נולדה מתוך תסכול, בעיקר של מחנה הימין בציבור הישראלי. התחושה הייתה שצה"ל מסוגל להילחם בפלסטינים ביעילות, להרוס את תשתיות הטרור ולחסל את תופעת המחבלים המתאבדים שגבתה קורבנות רבים, אך שהדרג המדיני בולם אותו.

מפקדי צה"ל טענו כי הסיסמה פוגעת במורל הצבאי ומזלזלת ביכולותיהם כמפקדים. מפקד פיקוד הדרום באינתיפאדה השנייה, האלוף יום טוב סמיה, טען אז [דצמבר 2000] בראיון לערוץ 1 בטלוויזיה, כי "זה טמטום לומר דבר כזה. אני מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה ופיקוד הדרום, ואני אומר לכל עם ישראל: אני נוקט בכל המהלכים והפעולות שאני חושב שאני צריך לנקוט".

הסיסמה הזאת הופיעה שוב במבצע צוק איתן, בעקבות האכזבה מכך שצה"ל לא חיסל אחת ולתמיד את הטרור מעזה ולא החזיר באופן מוחלט את הביטחון לתושבי דרום. אך הפעם לא רק פעילי ימין השתמשו בה, אלא כמעט כל חלקי החברה הישראלית שייחלו לפתרון אחרי 14 שנים של ירי רקטות מהרצועה.

מסקר דעת קהל שפורסם השבוע בערוץ 10 [11 באוגוסט] עולה כי קרוב ל-80 אחוז מהציבור בישראל סבורים שהדרגים הצבאי והמדיני לא הצליחו לחזק את תחושת הביטחון של תושבי הדרום. 37 אחוז מאמינים שהמצב הביטחוני אף הורע.

"חמאס אשם וחמאס ישלם" הייתה אחת הסיסמאות שנשמעו מקרב הפוליטיקאים הישראלים אחרי רצח שלושת הנערים שהוביל לעימות הצבאי, אבל בפועל היא התבררה כהבטחה שלא קוימה. אחרי חודש לחימה בעזה ו-67 אזרחים וחיילים הרוגים, חמאס ממשיך לאיים על ישראל לחדש את האש אם לא תיכנע לדרישותיו. איך ייתכן שצה"ל, שנתפס על ידי רבים כצבא החזק ביותר במזרח התיכון, שמקבל יותר מ-20 אחוז מתקציבה של מדינת ישראל, מתקשה להסיר את האיומים של ארגון חמאס בעזה?

המבוכה והתסכול של הציבור בישראל הם תוצאה של מחדל מדיני שנמשך שנים, אבל גם של מחדל תודעתי. צה"ל השלה את הציבור בישראל והעניק לו בתחילת המבצע תחושה שחמאס בפני קריסה ומתחנן להפסיק את האש. דובר צה"ל נהג לפרסם מדי ערב את מניין התקיפות של חיל האוויר – בדרך כלל מאות בכל יממה. המספר יצר רושם מוטעה גם בקרב הפרשנים בתקשורת הישראלית, שטענו שוב ושוב כי יכולותיו של חמאס נפגעו אנושות ושבסוף המבצע הוא יהיה מורתע לשנים רבות.

המציאות, כך מתברר, היא שונה לחלוטין. לא רק שחמאס לא קרס, הוא ממשיך גם עתה לנהל מלחמת התשה מול ישראל. דובריו משדרים מעזה ומקהיר שאינם חוששים לחדש את המערכה עד שתושג המטרה העיקרית של הארגון – הסרת המצור מרצועת עזה.

"תנו לצה"ל לנצח" הפכה לסיסמה שטמון בה לא רק תסכול, אלא גם הרבה חשש מהעתיד.

האם צה"ל והממשלה מסוגלים לקיים את ההבטחות שניתנו לציבור הישראלי בתחילת המערכה? כנראה שלא. המטרות  שהוגדרו עבור הצבא על ידי הדרג המדיני היו מעורפלות ומבולבלות, וצה"ל פעל באותן שיטות מהמבצעים הקודמים. כפי שהן לא הרתיעו את חמאס אז – הן לא הרתיעו אותו גם היום.

באינתיפאדה השנייה ביטא באוזניי מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה באותם ימים, תא"ל שמוליק זכאי, את תחושותיו ואת הסבריו לגבי איך הפכה רצועת עזה לחבית חומר נפץ. "עזה", הוא אמר, "הפכה על ידי מקבלי ההחלטות לשק החבטות של ישראל. בכל פעם שהציבור הישראלי היה נבוך מהמצב הביטחוני ודרש מענה לפיגועים, הדרך הקלה הייתה להנחית מהלומה על רצועת עזה. גם כאשר היה פיגוע בגדה, התגובה הישראלית הייתה בעזה, כי ברצועת עזה יש הרבה מאוד מטרות, או מה שניתן להגדיר כמטרות, ואפשר להלום בכל פעם כדי לצאת מהסבך בדרך הקלה". כך היה בעבר וכך גם עתה. עזה לא שקטה, וחמאס לא הורתע גם אחרי שלושה מבצעים גדולים ואלפי הרוגים.

במבצע האחרון עלתה שוב בישראל הטענה כי הפיכתה של עזה לקן טרור היא תוצאה של תוכנית ההתנתקות ופינוי הרצועה בקיץ 2005. אם צה"ל היה נוכח שם וגוש קטיף לא היה מפונה, טוענים מבקרי התוכנית שהגה וביצע ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, לא היה איום היום על דרום ומרכז ישראל. הם אינם זוכרים, או מעדיפים לשכוח, את אלפי פצצות המרגמה שנורו לפני ההתנתקות לעבר גוש קטיף, את הפיגועים בעוטף עזה ובנצרים, ואת העובדה שהאוכלוסייה בעזה הפכה עוינת כלפי המתנחלים מיום ליום. אי המתנחלים, גוש קטיף בטבורה של עזה, הפך לסיכון ביטחוני אדיר ונדרשו כוחות צבא רבים כדי להגן עליו.

שרון סירב בתוקף להעביר את הריבונות על עזה לידי אבו מאזן וכוחות הרשות הפלסטינית. ההתנתקות החד-צדדית שלו לא נעשתה מתוך מחשבה מדינית כוללת של פתרון הסכסוך וסיום הכיבוש, אלא כדי להכשיל את יוזמת הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש להסדר כולל בגדה ובעזה, במסגרת מפת הדרכים שפרסם בקיץ 2002.

צה"ל יצא מרצועת עזה, סגר את השער במחסום כיסופים, והשליך את המפתח לכיוון חמאס. עלייתו של חמאס ברצועה היא תוצאה של מחדל מדיני ישראלי שנמשך הרבה מאוד שנים, ועיקרו החלשת הרשות הפלסטינית. גם הסגר שהוטל על עזה הוכח כלא יעיל.

זמן קצר לפני ההתנתקות הפגשתי את אחד מבכירי הפתח עם אבי פרחן, תושב ההתנחלות אלי סיני בצפון הרצועה. היישוב הוקם על ידי גרעין של מתנחלים שפונה מימית בסיני, ומייסדיו אף בחרו לקרוא ליישובם החדש על שמו של חצי האי שפונו ממנו. בכיר הפתח פנה לפרחן וסיפר לו משל שנועד להסביר מה הביא את עזה להיות אלימה וסוערת:  

"אם תכניס גורי חתולים קטנים וחמודים לכלוב סגור ותנעל אותם למשך ארבעים שנה, מה לדעתך יקרה כשתפתח את הכלוב?" פרחן, שעמד להיות מפונה מביתו בפעם השנייה, התקשה להשיב. "מהכלוב ייצאו נמרים", הסביר הפלסטיני, "הגורים יהפכו לטורפים".

עכשיו צה"ל נדרש לתת מענה לכלוב שנסגר לפני שמונה שנים. כל החלטה שתתקבל בקהיר, כל הקלה בסגר, תיראה בעיני הציבור הישראלי ככניעה לחמאס, כניעה לירי הרקטות, לפיגועים ולמנהרות, וזו אשמתן של ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: security, peace process, palestine, israel, hamas, gaza, disengagement, ariel sharon

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept