ישראל פולס

החרם היהודי על עסקים ערבים משרת את הקיצוניים

p
המחבר
בקצרה
חרם הצרכנים היהודי על בעלי עסקים ערבים פוגע במי שכמהים לדו-קיום אמיתי. "דאגו להפחיד את היהודים שלא יבואו הנה, וזה כואב", אומר חאלד, בן 62 מטירה

החודשיים האחרונים, רוויי המתח והאלימות, הצליחו לפרום מחדש את המרקם העדין בין יהודים לערבים בחברה הישראלית. המראות והקולות ברחובות הערים לא הזכירו את עוצמת המהומות מימי האינתיפאדה השנייה, אולם השבר של היום מזכיר במידה רבה את מה שקרה לפני 14 שנים.

לעימותים ברחובות נוסף הפעם מרכיב חדש – הרשתות החברתיות. אזרחים ערבים איבדו את מקום עבודתם בשל סטטוסים שהביעו שמחה על מות חיילי צה"ל. במקרים אחרים הופצו ברשתות החברתיות  אזהרות לגבי הגעה ליישובים ערביים. גם לפוליטיקאים היה חלק בליבוי היצרים. לשיא הגיע  שר החוץ אביגדור ליברמן [21 ביולי], שקרא בדף הפייסבוק שלו להחרים עסקי ערבים שהביעו הזדהות עם תושבי עזה. מסתבר כי קריאתו זו לא נפלה על אוזניים ערלות.

בצד הערבי, ההתפרעויות החלו דווקא ביישובי המשולש הנחשבים לסמל הדו קיום - יישובים שיש להם הרבה מה להפסיד מבחינה כלכלית. בקלנסווה ניסו צעירים מקומיים לבצע לינץ' בנהג יהודי ושרפו את מכוניתו [4 ביולי]. בטירה הותקף באלימות קשה זוג יהודים עם ילדה קטנה ובטייבה פגעו המפגינים ברשת החשמל בעת העימותים עם המשטרה. הכל במרחק חצי שעה נסיעה מתל אביב.

התפרצות האיבה הזו הוכיחה פעם נוספת את שבריריותם של יחסי היהודים-ערבים במדינה, והדגישה את הטרגדיה של המיעוט הערבי בתוך הקו הירוק – ההתנגשות התמידית בין המדינה שלהם (ישראל) ללאום שלהם (הפלסטיני). האמון הדק שנבנה בעמל רב מאז תחילת העשור הקודם בין יהודים לערבים שב ונסדק, ויש מי שמשלם את המחיר.

יישובי המשולש הפכו מזמן עבור תושבי המרכז והשרון ליעד בילוי וקניות פופולרי, במיוחד בסופי שבוע, כשמעל כולם בולטת העיר טירה. הרחוב הראשי שלה התפתח בזכות כוח הקנייה של היהודים, וכמעט כל החנויות לאורכו מוכוונות לצרכן היהודי: מסעדות, מאפיות, אטליזים ודוכני פירות וירקות. תושבי טירה עושים את הקניות במה שמכונה "טירה הישנה", ולא ברחוב הראשי.

אחת האטרקציות שם היא השוק המסורתי של יום שבת. בשבת שגרתית, הפקקים בכניסה לטירה מגיעים למרחק של כמה קילומטרים.

השבועות האחרונים הכו קשות את העסקים במגזר הערבי. הרחוב הראשי של טירה נטוש, והשוק של ימי שבת לא מתקיים. אבל מי שחושב שמדובר כאן רק בכסף טועה. "התאכזבתי מהיהודים, התאכזבתי ממי שחשבתי שהם חברים שקונים אצלי כבר 20 שנה והפסיקו לבוא", אומר לאל-מוניטור חוסני, בן 47, איש עסקים מקומי ובעל רשת המסעדות "אבו חסן", שהפכה למותג ישראלי ידוע. חוסני הוא התגלמות הערבי הישראלי של היום, עם עברית צחה וכמי שמעיד על עצמו שאימץ את המנטליות הישראלית.

חוסני לקח לפני 23 שנה את החומוסייה הקטנה של אביו והפך אותה לרשת מצליחה ורווחית. הוא מעסיק כ-25 אנשים בסניפים שנפתחו בהרצליה פיתוח ובכפר סבא, באזור תעשיית ההיי-טק המתפתח של העיר.

העסק של חוסני חי מיהודים, כשגם בטירה 80 אחוז מהמחזור מבוסס על הלקוח היהודי. לאחר האינתיפאדה השנייה, הוא נזכר, לקח למסעדה שלו שנה וחצי כדי להתאושש. חוסני מרגיש כי הוא חוזר לשנת 2000. הסניף בטירה ספג בחודשיים האחרונים ירידה של 95 אחוז במכירות בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. "ביום של חטיפת הנערים בחברון [12 ביוני] הכל התהפך. אני זוכר את זה מצוין. זה היה ביום חמישי. בשבת כבר הייתה ירידה של 60 אחוז, ולא הבנתי למה זה קורה עד שחבר יהודי הסביר לי", הוא אומר.

"אבו חסן" מרגיש פגוע, אבל לא בגלל הכסף, אלא בגלל שמענישים אותו רק בגלל שהוא ערבי. "בהרצליה יש ירידה של 20 אחוז וזה מובן בגלל הקיץ והמלחמה שהייתה בעזה. אבל בכפר סבא הירידה היא של 40 אחוז. זה לא טבעי. אנשים הפסיקו להיכנס אליי, תבין אתה בעצמך למה", הוא מוסיף. העלבון האישי בכפר סבא מוציא את חוסני מכליו. "נמאס לי. לא רוצה חיים מחרם לחרם. אני אבא לילדים ואני לא רוצה שהם יעברו את מה שאני עובר כאן – עלבון, החרמה ורגשי נחיתות", הוא אומר בייאוש.

חאלד, דודו של חוסני, בן 62, הוא מורה בגמלאות ואיש שכל חייו האמין ופעל למען הדו-קיום עם יהודים. הוא מודה שעכשיו, בפעם הראשונה, מפחיד אותו להיות אזרח מדינת ישראל. הוא חושש שבקרוב יגידו לו ללכת מהמדינה שלו. "המצב עכשיו יותר כואב מאשר באינתיפאדה. אז היו מהומות בטירה. הפעם הייתה הפגנה של אנשים שהם לא בני המקום, מנהיגי העיר ואני בתוכם ניסינו למנוע אותה אבל לא הקשיבו לנו. אבל זה נופח ועכשיו היהודים מחרימים. על מה? למה?", הוא נזעק. חאלד טוען כי יומיים אחרי ההפגנה ההיא נערכה מול העירייה הפגנה בעד הדו-קיום בהשתתפות כמה מאות מתושבי טירה יחד עם ראש העיר ונציגי מפלגות השמאל הישראליות בכנסת: "אתה קראת על זה? מישהו טרח לדווח על זה או לצלם? לא. דאגו רק להפחיד את היהודים שלא יבואו הנה, וזה כואב".

יוסוף, בן 62, בעל המרכול בכניסה לעיר, כבר ראה הכל, כולל שתי אינתיפאדות. הוא שומר על אופטימיות. החנות שלו משרתת את הלקוחות היהודים מ-1988, ולטענתו, 99 אחוז ממחזור המכירות שלו הם מיהודים. הוא מקווה לטוב ומנסה להיתלות בסיום הלחימה בעזה כנקודת המפנה. "יש ירידה קשה אצלנו אבל זה כמו בכל הארץ, בגלל המלחמה. אנשים לא רוצים לצאת מהבית", הוא אומר לאל-מוניטור. ליוסוף יש גם פתרון לכל התסבוכת: "ישראל צריכה לעשות שלום עם הפלסטינים. מי שיקבל את הכבוד שלו, זכויות ופרנסה, אף פעם לא יחשוב על מלחמה".

במאפייה הסמוכה, אחת הפופולריות בטירה, מצב העסקים קשה, אין לקוחות. בחודשיים האחרונים נרשמה בה ירידה של 90 אחוז במחזור המכירות. במצב הזה, כשאין קונים, מנהל המאפייה עסוק בעיקר בצפייה בשידורי ערוץ הטלוויזיה "פלסטין היום" של הג'יהאד האיסלאמי, בעישון, בשתייה קפה ובמשחק בטלפון הנייד. הוא כועס, אבל לא על היהודים, אלא על המשטרה. "בהתחלה היהודים רצו לבוא, אבל המשטרה הקימה מחסום והפחידה אותם. הציגו אותנו כאילו אנחנו אויבים, עזתים", אומר המנהל מיאס, בן 35, שבטוח גם הוא כי בני טירה לא היו אלה שיצאו נגד היהודים. "מי שהפגינו היו בני משת"פים שמתגוררים פה ואין להם מה לעשות, אז השתוללו".

הרחוב הראשי בטירה – אחד מסמלי הדו-קיום המובהקים – מיואש ומתוסכל וקרוב להרים ידיים בניסיונו להפוך חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. חרם הצרכנים היהודים אחת לכמה שנים על העסקים הערבים מחליש את רוחם של הבעלים ומחזק את כל אותם הגורמים הפועלים למען בידולו של המיעוט הערבי והתקרבותו לפלסטינים. אם קולם של האחרונים יגבר, כולנו נשלם את המחיר. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: gaza strip, boycott, avigdor liberman, arab-israelis, arab-israeli conflict

דורון פסקין הוא מזרחן ומומחה לשווקי מדינות המזרח התיכון והרשות הפלסטינית. פסקין הוא בעל טור העוסק במזרח התיכון באתרי האינטרנט של ynet וכלכליסט. 

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept