ישראל פולס

הפרדוקס של ההנהגה הערבית: מי ימגר את האלימות במגזר?

p
המחבר
בקצרה
האלימות הקשה במגזר הערבי שוברת שיאים. בעוד ההנהגה הערבית משדרת לציבור הערבי כי משטרת ישראל היא גוף עוין שיש להתנגד לפעילותו, היא דורשת מהמשטרה שהיא ורק היא תפעל למיגור האלימות.

ביום שבו הכריזה ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל על שביתה כללית במחאה על גל הרציחות במגזר הערבי [2 באוקטובר], הופץ ברשתות החברתיות סרטון שמספר ב-85 שניות את הסיפור כולו. במהלך אירוע משפחתי ביישוב הבדואי טובא זנגריה בצפון נראים שניים, אולי שלושה, צעירים רעולי פנים יורים באוויר מגג בית פרטי, באין מפריע, צרורות מנשק אוטומטי. שרשרת התחמושת הארוכה וקולות הירי מזכירים תיעוד חמושי ג'יהאד אסלאמי או חמאס ברצועת עזה.

באותו יום, ביישוב פוריידיס, תועד במצלמת אבטחה צעיר רעול פנים אוחז רובה אוטומטי ויורה ברחוב הומה אדם לעבר רכב פרטי. בצילום נראה תלמיד מבוהל מנסה לתפוס מחסה מהירי שממנו נפצעה באורח קל אישה אחת. היא פונתה על ידי צוות של מגן דוד אדום לבית החולים רמב"ם בחיפה. כמה שעות מאוחר יותר, בעיר כפר קאסם, פרץ אדם חמוש לבית עסק בעיר וירה מטווח קצר בצעירה בת 26 שנפצעה באורח קל.

חודש ספטמבר 2019 היה החודש הקטלני ביותר ביישובים הערביים בישראל. על פי נתוני מרכז אמאן (ביטחון) – המרכז הערבי למאבק באלימות, במהלך החודש נרצחו 13 ערבים ישראלים. מתחילת השנה נרצחו במגזר הערבי 56 גברים ו-11 נשים. הנרצח האחרון ברשימה הארוכה הוא איברהים מחאמיד, תושב אום אל פאחם, בן 23. הוא נרצח ביום חמישי שעבר [26 בספטמבר] מירי שבוצע מרכב חולף. כשעה לפני הרצח השתתף ראש עיריית אום אל פאחם, ד"ר סמיר מחאמיד, בכנס בירושלים שזימן מרכז השלטון המקומי לראשי הרשויות הערביות אשר עסק במיגור האלימות. בכנס השתתפו מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, ניצב בדימוס משה צ'יקו אדרי, וכן ניצב ג'מאל חכרוש העומד בראש מנהלת משטרת ישראל לשיפור שירותי המשטרה ביישובים הערביים. חכרוש מונה לתפקיד ב-2016 במטרה לקדם הקמת תחנות משטרה ביישובים ערביים, אך עד כה ללא תוצאות מרשימות. 

לאחר רצח איברהים מחאמיד החליטה ועדת המעקב העליונה לנקוט בצעדי מחאה, שהראשון בהם שביתה כללית במגזר הערבי כולל של מוסדות החינוך ב-3 באוקטובר. בהמשך הודיעו חברי הרשימה המשותפת כי יחרימו את טקס השבעת הכנסת ה-22 שנערך  היום. חברי הכנסת הערביים וראשי הרשויות הערביות מאשימים את משטרת ישראל ואת המשרד לביטחון פנים במחדל מתמשך, המאפשר לטענתם צבירה עצומה של נשק ואמל"ח תוך התנערות מאחריות.

בטענות הללו יש פרדוקס מסוים. מצד אחד נבחרי הציבור הערבי משדרים לו שמשטרת ישראל היא גוף עוין שיש להתנגד לפעילותו; מצד שני הם בונים על המשטרה שהיא ורק היא תפעל למיגור האלימות במגזר הערבי.

עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה [1987] שירתו במשטרת ישראל אלפי שוטרים ערבים, בעיקר בתחנות ביישובים ערביים אבל לא רק שם. על רקע האינתיפאדה, הפעיל עליהם הציבור הערבי לחץ כבד להתפטר, ואכן רוב השוטרים הערבים פרשו מהמשטרה. במקביל הוצגו כוחות הביטחון הישראלים, כולל המשטרה, ככוחות עוינים לאוכלוסייה הערבית. אירועי אוקטובר 2000 העלו את רמת העוינות לשיא חדש, ומאז ועד היום אמונם של האזרחים הערבים במשטרת ישראל לא שב.

אין זה תרחיש מופרך, כי אם כוחות משטרה גדולים ייכנסו לערים ערביות כמו אום אל פאחם או כפר קאסם כדי להילחם בכנופיות הפשע המקומיות ולאסוף את הנשק הלא חוקי הרב, זה עלול להסתיים במרחץ דמים. אותם חברי כנסת וראשי רשויות מקומיות הדורשים כעת מהמשטרה לפעול בנחישות, עשויים להשמיע קולות אחרים כששוטרים חמושים ייכנסו ליישובים ערביים ויעצרו את מחזיקי הנשק.

בראיון לאל-מוניטור אומר יו"ר ועדת המעקב מוחמד ברכה, כי המשטרה נחשבת בקרב הציבור הערבי כמשטרה עוינת, "כפי שנכתב בדו"ח ועדת אור. השוטרים האלה מאבטחים הריסת בתים (ביישובים ערביים), גם בארץ וגם בגדה, ולכן לגלגל את זה לאוכלוסייה הערבית זה מופרך. אין לזה קשר לדרישה למיגור הפשע. המשטרה היא גוף לא אזרחי. אבל היא לא מתנהלת או מתנהגת כגוף משרת ציבור, אלא כגוף מדכא. מאז אירועי 2000 נהרגו יותר מ-60 אזרחים ערבים בידי כוחות הביטחון".

ברכה מאשים את משטרת ישראל בשיתוף פעולה עם ארגוני הפשע כדי לפורר, לדבריו, את החברה הערבית מבפנים. "זו מגמה של השלטון שקיימת כבר שנים", הוא קובע.

במענה לשאלה האם הוא באמת מאמין לקונספירציה הזו, משיב ברכה בחיוב. "בהחלט כן. כשהם (המשטרה) החליטו למגר את הפשיעה בנהריה, הם הצליחו. גם בנתניה הם עשו את זה. כשהמדינה מחליטה לפוצץ מטרות בסוריה היא מדייקת. מה, הם לא יודעים מי מחזיק נשק (במגזר הערבי)? הרי השר (לביטחון פנים) גלעד ארדן אומר כי 90 אחוז מהנשק בא מצה"ל. האם זה טפטוף סמוי?"

ברכה אינו מצליח ליישב את הסתירה בין הטענה שלו לשיתוף פעולה לכאורה של המשטרה עם ארגוני פשע לבין הדרישה של הציבור הערבי מהמשטרה, ורק ממנה, למגר את האלימות במגזר הערבי. חשוב גם לציין, שלא כל ראשי הרשויות הערביות וחברי הכנסת של הרשימה המשותפת שותפים לאותה תפיסה קונספירטיבית שבה מחזיק יו"ר ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל.

תא"ל (במיל') ד"ר מאיר אלרן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, ראש התוכנית לחקר היחסים בין החברה הערבית לרוב היהודי בישראל, אומר לאל-מוניטור כי הבעיה העיקרית היא שהמשטרה מהססת כרגע להיכנס ליישובים הערביים, ולכן צריך להקדים לאכיפה מהלך של הידברות וקשר בין הגורמים השונים. "הדרך היחידה למגר את תופעת האלימות בחברה הערבית היא ליצור מחויבות אזרחית ושיתוף פעולה של התושבים, הרשויות המקומיות והמשטרה", הוא אומר.

לדבריו, במכון למחקרי ביטחון לאומי מגבשים תוכנית שתפורסם בקרוב ותציע התאגדויות מקומיות, בחסות הרשויות המקומיות, עם מנגנונים מעורבים של משטרה, מנהיגים דתיים ועובדים סוציאליים. אלה יקדימו את כניסת המשטרה לאזורים המועדים לאיסוף נשק ואכיפת החוק. כך על פי התוכנית יוקם בכל יישוב ערבי "מארג" – ארגון מקומי שתפקידו יהיה להשיב את האמון במשטרה. לדברי ד"ר אלרן, המדינה צריכה לסייע בהקמת אותם ארגונים כאינטרס לאומי, שכן האלימות ומעשי הרצח יזלגו בסופו של דבר גם ליישובים יהודים, וכבר היום ניתן לראות שיתופי פעולה בין ארגוני פשע ערבים ליהודים.

"כולם מבינים שהגיעו מים עד נפש", הוא אומר, "ההנהגה הערבית מבינה שצריך לתת לגורמי אכיפת החוק אפשרות להיכנס פנימה, אבל לא זבנג וגמרנו. לפני כן יש לעשות עבודה מקדימה". 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept