ישראל פולס

הניצחון של המשוררת דארין טאטור

p
המחבר
בקצרה
בית המשפט העליון החליט בימים האחרונים לא להתערב בקביעתו של המחוזי, כי השיר של דארין טאטור "התקומם עמי" איננו בגדר הסתה. בכך למעשה תם ונשלם ההליך המשפטי נגד המשוררת הצעירה, שמשפטה הפך לסמל מאבק על חופש הביטוי.

בית המשפט העליון דחה בשבוע שעבר [26 בספטמבר], ללא דיון, את בקשת רשות הערעור של המדינה על זיכויה החלקי של המשוררת דארין טאטור בבית המשפט המחוזי; זאת מכיוון שלא מצא חידוש משפטי בפסיקת המחוזי המצדיק ערעור לעליון. בכך למעשה תם ונשלם ההליך המשפטי נגד טאטור.

עד מעצרה באוקטובר 2015 הייתה טאטור, תושב היישוב רנייה שבצפון, משוררת אלמונית. היא נעצרה עם פרוץ גל פיגועי היחידים בשטחים ובתחומי הקו הירוק, וחודש לאחר מכן הוגש נגדה לבית המשפט השלום בנצרת כתב אישום בגין הסתה לאלימות ותמיכה בארגון טרור. הטענה המרכזית נגדה הייתה כי פרסמה בפייסבוק את תמונתה של אסראא עאבד מנצרת, שנורתה ע"י שוטרי מג"ב לאחר שנופפה בסכין בתחנה המרכזית בעפולה ונחשדה כמחבלת [אוקטובר 2015]; לתמונה הוצמד הכיתוב "אני השהיד הבא.'' כתב האישום התבסס גם על כך שפרסמה ביוטיוב ובפייסבוק שיר שכתבה, "התקומם עמי, התקומם נגדם".

בעקבות הגשת כתב האישום הפכה טאטור לסמל מאבק על חופש הביטוי, ומשפטה נחשב בעיני רבים למעין משפט ראווה למען יראו וייראו, בשיאה של אינתיפאדת היחידים. היא שהתה שלושה חודשים במעצר ועוד חודשים ארוכים במעצר בית. במאי 2018 טאטור הורשעה ונגזרו עליה חמישה חודשי מאסר בפועל. לאחר שחרורה מהכלא החליטה לערער על הרשעתה לבית המשפט המחוזי.

שנה אחר כך, במאי 2019, זיכה אותה המחוזי מאישום אחד נגדה ופסק כי השיר "התקומם עמי, התקומם נגדם" איננו בגדר הסתה. עם זאת, שלושת שופטי ההרכב – אסתר הלמן, יפעת שטרית וסאאב דבור – כתבו בפסק הדין כי העונש שהוטל עליה ושאותו כבר ריצתה לא היה מחמיר ביחס לפרסומים האחרים שבגינם הורשעה בנוסף לשיר.

"עם כל אי הנוחות והתחושה הקשה שיכולה לחלחל אל נפשו ותודעתו של כל ישראלי שנחשף לשיר זה", כתבו השופטים בפסק הדין, "לא ניתן לומר, כי מדובר בקול מאיים, דורש, מצווה וחותר...אין להתעלם ממעמדה של המערערת כמשוררת...שפרסמה את השיר שלה באתר הפייסבוק הרשום על שמה, כך שבסופו של יום, תוצר זה נקלט אצל קהל היעד כ'שיר'. זאת להבדיל מדרשה או נאום או פוסט מצדו של איש בעל מעמד פוליטי ו/או קיצוני המזוהה עם זרם כזה או אחר".

גבי לסקי, עורכת דינה של טאטור ופעילה לזכויות אדם, אמרה השבוע לאל-מוניטור, כי המערכת המשפטית ומשטרת ישראל נרתמו למצות עם טאטור את הדין מבלי להרפות, והיא אינה יכולה להבין מדוע. "זה לא שלא היו ערבים ישראלים שהועמדו לדין על הסתה, ודאי שהיו", היא אומרת, "אבל מי שהפך אותה לידועה ומוכרת זה ההליך המשפטי. לקחו בחורה שכתבה שיר ופשוט הפכו אותה למסיתה לטרור".

בראיון שהעניקה לעיתון הארץ בנובמבר 2018 סיפרה טאטור, כי בילדותה עברה התעללות מינית ואונס על ידי קרוב משפחתה. היא וקרוביה טענו כי הוא היה זה שככל הנראה פנה למשטרה והתלונן כי היא פרסמה שיר "מסית". מכיוון שבאותם ימים חששו בישראל מהטרור הפלסטיני המתגבר, נופחה הפרשה מעבר לכל היגיון.

לדבריה של עו"ד לסקי, ניהול משפט בעברית על יצירה אמנותית בשפה הערבית הוא בעייתי. "מי שתרגם את השיר הוא שוטר דובר ערבית, בן העדה הדרוזית, שאינו איש ספרות", היא מסבירה, "אבל המערכת התעלמה מזה, וכשבוחנים את התרגום ללא קונטקסט נכון, השיר מקבל משמעות אחרת. במיוחד כשהמתרגם אינו מתייחס (בתרגומו) למטען התרבותי של הכותבת שהיא אישה, משוררת פלסטינית צעירה, שחיה בחברה הישראלית".

עוד היא הסבירה, כי המילה "שהיד", שעמדה במרכז המשפט, נדונה בנרטיב יהודי, כלומר פרשנות של מחבל, לעומת פרשנות אחרת המקובלת בחברה הפלסטינית והמוסלמית ששהיד גם יכול להיות קורבן. "כשהיינו במחוזי, למזלנו היה שופט דרוזי (סאאב דבור) שאמר שגם מי שטובע בים יכול להיחשב שהיד", מציינת לסקי.

לאחר פתיחת משפטה של טאטור, ליוו אותה פעילי זכויות אדם ומחו על עצם העמדתה לדין כמשוררת. הפעילים שכנעו את טאטור לפנות לעו"ד לסקי. לסקי נרתמה לייצגה רק לאחר שבחנה את החומר, והחליטה להתרכז בעיקר בתרגום הקלוקל לדבריה של התרגום לשיר, שהיה העילה למעצרה והעמדתה לדין.

תמר גולדשמיד, אילנה המרמן ואיריס בר תרגמו את השיר תרגום מקצועי והפיצו אותו בתקשורת כדי להראות את הפער בין יצירה ספרותית לקריאת הסתה לטרור. אמנם זה לא השפיע על תוצאות משפטה בבית משפט השלום, שכאמור גזר עליה עונש מאסר, אבל צלח במהלך הערעור במחוזי.

שאלתי את עו"ד לסקי, שאינה דוברת ערבית, בוודאי לא ברמה ספרותית, כיצד היא ידעה שטאטור לא הסיתה לטרור. לדבריה, היא ביקשה ממנה לקרוא לה את השיר ולתרגם אותו בעצמה, ואחר כך ביקשה לראות תרגומים של אלו הבקיאים היטב ושולטים בערבית על בוריה.

"ברגע שהיא (טאטור) תרגמה, זה היה נורא פשוט", אומרת לסקי, "השיר מדבר על קורבנות הילדים הפלסטינים, לראות כמה קורבנות יש גם בצד השני...". לדבריה, אין זה משנה מה היא חושבת על השיר, העניין הוא שאין בעצם פרסומו עבירה פלילית. "כל מעצרה ומשפטה היה רצון להשתיק קול לגיטימי", היא קובעת.

לגבי שתי ההרשעות הנוספות היא משיבה: "בית המשפט (בערעור למחוזי) לא קיבל את הטענות (שלנו), וממילא את המאסר שלה היא כבר ריצתה. מבחינתה השיר היה חשוב. בזה היא מרגישה שניצחה".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept