ישראל פולס

האם ה-17 בספטמבר יירשם כנקודת מפנה היסטורית?

p
המחבר
בקצרה
בבחינה של תוצאות ההצבעה בקלפי במתנ"ס באבן יהודה מול התפלגות הקולות ביישוב כולו, קשה לנחש שמדובר באותה משבצת גיאוגרפית קטנה. לממשלת גנץ-לפיד, אם תקום, מצפה מלאכה קשה של איחוי השסעים שנתניהו קרע בעם.

חוסר השקט ניכר היה בפניה של האישה בשמלה האדומה, שהחזיקה בידה האחת את אמה הישישה ובידה השנייה טלפון נייד מחובר לאוזניות. היא הייתה הבאה בתור בכניסה לקלפי 1.1 במרכז הקהילתי של העיירה אבן יהודה בת כ-14 אלף התושבים. "תעזרי לי", היא התחננה לבת שיחתה, "בעוד רגע אני נכנסת לקלפי ואני לא יודעת למי להצביע". הסדרן דחק בה בנימוס לסיים את השיחה ולהיכנס לאולם. "בסדר, בסדר", משכה האישה בכתפיה, "רציתי להצביע לביבי, אבל הבנות שלי מכריחות (אותי) להצביע גנץ". אורח לשעה מכוכב אחר שהיה מאזין לשיחה, היה מתרשם שהוא נקלע לבחירות אישיות לראשות הממשלה או לנשיאות. זה נתניהו או גנץ, זה ללכת על בטוח ולהצביע בעד הברנש המושחת והמוכר, או לנסות את הברנש הנקי אך חסר הניסיון בפוליטיקה.

רוכל הפירות בשוק נתניה שניסה לשכנע את חברו "לתת צ'אנס לגנץ", שאל "מה אתה מעדיף, אפרסק בוסר או אפרסק רקוב?". צעירה שבחרה פירות מהדוכן הפטירה, "בטח בוסר. הוא יכול להבשיל. רקוב הולך לפח הזבל".

התיקו המסתמן בין הגושים אינו ביטוי אלקטורלי של הבדלים אידיאולוגיים בין מחנה ארץ ישראל השלמה למחנה השלום. בבחירות האלה, איש לא דיבר על הכיבוש. בתור לקלפי לא נשמעו ויכוחים בעד ונגד המדיניות הכלכלית של הממשלה. אפילו הידיעה המצמררת על החלטתו של נתניהו לפתוח במלחמה בעזה מבלי להיוועץ בצמרת הביטחונית ולכנס את הקבינט הביטחוני, אשר סוכלה ברגע האחרון על ידי היועץ המשפטי לממשלה – לא זעזעה את אמות הסיפים.

השקרים שנתניהו הפיץ על יריביו, כמו הטענה שגנץ הוא שהדליף את הידיעה שישראל הטמינה לכאורה מכשירי ציתות סביב הבית הלבן, קיבלו רגליים. אנשיו דאגו שהשקרים יפוצו לכל עבר באמצעות הרשתות החברתיות. כפי שכתבה פרופ' אווה אילוז בהארץ [12 בספטמבר], "השקר הפך לתופעה כה נפוצה בזירה הפוליטית, עד שאיש לא מתרגש עוד משכיחותו". היא בחרה כדוגמא את הבדותה של נתניהו, שהמופתי שכנע את היטלר להשמיד את היהודים. כבר ב-1943 כתב ג'ורג' אורוול שהתורה הנאצית מכחישה את קיומו של דבר שנקרא "אמת", וכאשר המנהיג אומר על אירוע מסוים ש"הוא מעולם לא קרה" – אז הוא מעולם לא קרה. אם הוא אומר ששתיים ועוד שתיים הן חמש – אז שתיים ועוד שתיים הן חמש. "האפשרות הזאת", כתב הסופר האנגלי שחיבר כעבור מספר שנים את "1984" על מעללי "האח הגדול", "מפחידה אותי הרבה יותר מפצצות".

הדעת נותנת שהאזרחים והאזרחיות שהצביעו בעד כחול לבן ושמאלה ממנה, התייחסו בספקנות רבה יותר למסרים המסיתים והמפחידים של נתניהו מאשר מצביעי מפלגות הימין והחרדים. אם מונים את מצביעי ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן עם אלה שלא קנו הפעם מנתניהו ששתיים ועוד שתיים הן חמש, הרי של-17 בספטמבר 2019 יש סיכוי טוב להירשם בדברי ימי ישראל כנקודת מפנה היסטורית. אך לממשלת גנץ-לפיד, אם תקום, מצפה מלאכה קשה של שיקום מעמדה של האמת, גמילה מההתמכרות לנתניהו ובעיקר איחוי השסעים שהוא קרע בעם.

פילוח אזורי הבחירה באבן יהודה על פי מאפיינים אתניים-מסורתיים, יכול ללמד על נקודת התורפה של מפלגות המרכז-שמאל, שבה יהיה על המחנה הזה להשקיע מאמץ מיוחד: כאשר בוחנים את תוצאות ההצבעה בקלפי 1.1 השבוע מול התפלגות הקולות באבן יהודה כולה, קשה לנחש שמדובר באותה משבצת גיאוגרפית קטנה. כ-33% מבין 419 המצביעים בקלפי נתנו את קולם לליכוד וכ-39% שלשלו לקופסא הכחולה את הפתק "פה" של רשימת כחול לבן. הפרש של שישה אחוזים בלבד. העבודה-גשר, ישראל ביתנו, ימינה, המחנה הדמוקרטי והחרדים הסתפקו בפירורים. הרשימה המשותפת יצאה בידיים ריקות. לעומת זאת, כחול לבן זכתה בבחירות השבוע ברוב מוחלט של קולות הבוחרים באבן יהודה (52.74%), בעוד שהליכוד קיבל רק חמישית מהקולות. פער של יותר מ-30 אחוזים, פי חמישה מהפער בקלפי 1.1.

קלפי 1.1, שבה ביליתי ביום שלישי מספר שעות כחבר ועדה, ממוקמת בלב שכונה שנוסדה כמעברת עולים, רובם מתימן, רבים מהם דתיים ושומרי מסורת. במשך שנים נחשבה אבן יהודה לשכונה נידחת בצפון השרון, עד אשר גילו אותה אנשי מעמד הביניים, שביקשו לעצמם וילה עם דשא. המדד חברתי-כלכלי של אבן יהודה טיפס לאשכול 8 (לפי נתוני 2015), מעל יישובים מבוקשים במרכז הארץ כמו הוד השרון, גבעתיים וקריית אונו. אך על ידי הסתה בסגנון "השמאל שכחו שהם יהודים", והוצאת השד העדתי מרבצו, במקביל להעמקת הברית עם החרדים, הצליח נתניהו לכבוש את לבם של בני משפחות היישוב הישן באבן יהודה ודומותיה. יתכן שהפעם- בעזרת הקולות המבוזבזים של הכהניסטים שהצביעו בעד "עצמה יהודית" ובזכות המנדטים של המתנחל אביגדור ליברמן- גנץ ינחת בלשכת ראש הממשלה. אך כדי להישאר שם יותר מקדנציה אחת, הוא יהיה חייב לפצח את קוד הכניסה לאבן יהודה הוותיקה, כדי שבבחירות הבאות גם בקלפי  1.1 יאמינו שאפשר גם בלי ביבי והליכוד.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: meretz, likud, israeli politics, israeli elections, benny gantz, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept