ישראל פולס

האסטרטגיה של נתניהו: מדיניות חוץ בילטרלית במקום רב-לאומית

p
המחבר
בקצרה
חידוש היחסים הדיפלומטיים עם צ'אד ופרישת ישראל מאונסק"ו משקפים שינוי באסטרטגיה שנוקט נתניהו, מהחזית הבינלאומית לזו הבילטרלית. כך יכולה ממשלתו להתמיד במדיניות הכיבוש מבלי להסתכן בבידוד בינלאומי. עם זאת דיפלומטים ישראלים עדיין לא נואשו לחולל שינוי בפורומים בינלאומיים.

כשהוא ניצב לצדו של נשיא צ'אד אידריס דבי בארמון הנשיאות בנג'מנה [20 בינואר], הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. "צ'אד היא מדינה חשובה מאוד, ומאוד חשובה לישראל", הוא אמר. התקשורת בישראל תיארה את האירוע כהיסטורי, וכתבים שהצטרפו לביקורו של נתניהו בצ'אד שיגרו הביתה דיווחים אודות העיר ותושביה כך שכל ישראלי יוכל ליטול חלק בחגיגה.

אכן, חידוש היחסים, שנותקו בשנות ה-70 תחת לחץ אנטי-ישראלי מצד מדינות ערב, הם סיבה למסיבה עבור הדיפלומטיה הישראלית וסימן מובהק לרוחות של שינוי המנשבות במדינות המוסלמיות באפריקה. אולם הסיקור הנלהב של הביקור והצהרותיו של נתניהו היו מנוגדות בתכלית לסיקור של אירוע בינלאומי אחר שהתרחש שבועיים קודם לכן [31 בדצמבר], קרי פרישתה הרשמית של ישראל מארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, אונסק"ו. למעשה, "אי סיקור" הוא המונח המדויק לתאר את תגובת התקשורת המקומית, שהתעלמה כמעט לחלוטין מאירוע זה.

ישראל קיבלה את ההחלטה לפרוש מאונסק"ו לפני כשנה, לאחר שהנשיא דונלד טראמפ החליט באוקטובר 2017 שארצו תפרוש מהארגון בטענה כי הוא מוטה נגד ישראל. ישראל מיהרה להצטרף למהלך האמריקאי והודיעה כי תלך בעקבותיו. עם זאת, פרשנים רבים לא קיבלו את ההסבר שניפק טראמפ להחלטתו. לדעת רבים, הסיבה המרכזית לפרישה האמריקאית הייתה רצון לחסוך בכספי המימון לארגון. מעבר לכך, פרישה מאונסק"ו ומניעת מימון אמריקאי היוו חלק מהתפיסה הגלובלית של טראמפ, המתנגד לארגונים בינלאומיים.

מאז נכנס לתפקידו בינואר 2017, נתן טראמפ ביטוי נוקב לחוסר האהדה והבוז שהוא רוכש לאו"ם, למשפט הבינלאומי ואף לאיחוד האירופי, שלטענתו אינם יעילים ופועלים נגד ארה"ב. מלבד עזיבת אונסק"ו, ארה"ב גם פרשה ממועצת זכויות האדם של האו"ם ביוני 2018, ושליחים אמריקאים בכירים תקפו בבוטות מוסדות כגון בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג.

עתה נראה כי סלידתו של טראמפ מבמות בינלאומיות היא מידבקת ונוטעת שורשים עמוקים גם במשרדו של נתניהו. למעשה, ראש הממשלה ושר החוץ נתניהו פיתח תפישת עולם מרחיקה אף יותר בתחום מדיניות החוץ. באוגוסט 2018 אמר נתניהו, כי האיחוד האירופי בבריסל נוקט לעתים "עמדה מעוותת" כלפי ישראל. חודש לאחר מכן, האשים נתניהו את אונסק"ו באנטישמיות עקב "ההטיה הבלתי פוסקת והמבישה של הארגון נגד ישראל", וכן הלאה. נתניהו מאמין כי האו"ם וסוכנויות המסונפות לו, האיחוד האירופי וארגונים בינלאומיים אחרים פועלים כולם נגד ישראל וראש ממשלתה. לפיכך, לשיטתו, על ישראל להתמקד ביצירת קשרים עם מדינות "אינדיבידואליות" והעמקת הקשרים עמן, רצוי עם מדינות שאותן הקהילה הבינלאומית מנדה כפי שהיא אולי מנדה את ישראל. כך יכולה הממשלה להתמיד במדיניותה (של כיבוש) מבלי להסתכן בבידוד בינלאומי.

ייתכן שזה ההסבר להתעלמותה של ישראל הרשמית מביקורו של יו''ר הרשות אבו מאזן בשבוע שעבר [15 בינואר] בניו יורק, שם נכנס לתפקידו כיו"ר קבוצת ה-77, גוש מרכזי של מדינות מתפתחות באו"ם. נראה כי נתניהו החליט לזנוח את המאבק בחלק מהחזיתות הבינלאומיות, ותחת זאת להתמקד במדינות שיכולות לספק לו מפגשי צמרת שמצטלמים היטב ואת סוג הבריתות שמתאימות לו.

לא כך היו הדברים בעבר. במשך שנתיים, עד סוף 2017, ניהלה ישראל מאבק עיקש נגד האינטרפול על כוונתו לקבל את פלסטין כמדינה חברה בארגון השיטור הבינלאומי. כאשר המהלך יצא לפועל, בספטמבר 2017, טען נתניהו כי הוא פוגע באופן רציני בסיכוי להשיג שלום, והוסיף כי תגובה ל"לוחמה הדיפלומטית" שמנהלים הפלסטינים בוא תבוא. מקור דיפלומטי הודה בזמנו בשיחה עם אל-מוניטור, כי אין מדובר אך ורק בכישלון דיפלומטי-הצהרתי של ישראל וארה"ב כי אם במהלך שעלולות להיות לו השלכות קונקרטיות ומטרידות עבור גורמי ביטחון ישראלים בכירים.

השינוי הנוכחי באסטרטגיה שנוקט נתניהו, מהחזית הבינלאומית לזו הבילטרלית, ניכר בהזדמנויות רבות. בדצמבר 2017, נועד ראש הממשלה בבריסל עם מנהיגים אירופאים ועם הממונה על קשרי החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני. לקראת הפגישה עמה, הצהיר נתניהו כי "אירופה וישראל שותפות חשובות בשלושה תחומים מרכזיים: בתחום הביטחון, בתחום השגשוג ובתחום השלום...אירופה חשובה וזו הסיבה שאני כאן". אולם בחודשים שלאחר מכן, הגביר נתניהו את פגישותיו עם מנהיגים הנחשבים מסויגים מהאיחוד האירופי, כאלה המכונים "יורו-סקפטים", ובהם ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, שביקר בישראל ביוני 2018, וסגן ראש ממשלת איטליה, הלאומן מתיאו סלביני, שביקר בישראל בדצמבר האחרון.

מאז ביקורו בדצמבר 2017 בבריסל, נתניהו פקד את הבירה הבלגית רק פעם אחת וזאת למשך שעות אחדות [3 בדצמבר 2018] כדי להיוועד עם מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפאו.

דיפלומטים ישראלים מוקיעים את מגמת ההתעלמות מהזירה הרב-לאומית. מקור בכיר במשרד החוץ אמר לאל-מוניטור כי הפרישה מאונסק"ו פוגעת בראש ובראשונה בישראל. "הפרויקטים בין מוסדות אקדמיים בישראל או ארגוני חברה אזרחית עם אונסק"ו יימשכו, אבל לא יהיה לנו כל מעמד או קול בפורום זה, שהפך אף חשוב יותר מאז שאודרה אזולאי מונתה לעמוד בראשו. היא עושה עבודה מצוינת בהחדרת רוח דינמית בארגון, וישראל יכולה הייתה להשתמש בו כדי להציג את החדשנות והטכנולוגיות שלנו לטובת מה שאנחנו מכנים 'עוצמה רכה'", הוא אמר. לדבריו, במקום שישראל תגביר את מאמציה להגדיל את הנוכחות הישראלית במוסדות בינלאומיים, דומה שהיא נסוגה מהם.

עם זאת, לפעמים האינטרסים הבילטרליים והרב-לאומיים נפגשים. דיפלומטים ישראלים מנסים זה שנים אחדות להשיב לישראל את מעמדה כמשקיפה באיחוד האפריקאי, שאבד לה ב-2002. בתחילת 2018 נפתח חלון הזדמנויות כאשר נשיא רואנדה פול קגאמה נכנס לתפקידו כנשיא הארגון. נוכח היחסים המצוינים בין ירושלים לקיגאלי, חשבו דיפלומטים ישראלים כי קגאמה יקדם את הבקשה הישראלית. לאחר שנועד עם קגאמה בשולי העצרת הכללית של האו"ם האחרונה, מסר נתניהו לעיתונאים כי שתי המדינות סיכמו לפתוח שגרירויות זו בבירה של זו ולהשיק קו תעופה ישיר ביניהן. על שיבה ישראלית לאיחוד האפריקאי לא נאמרה מילה.

חידוש הקשרים עם צ'אד עשוי לקדם את מאמציה של ישראל בכיוון הזה. המדינאי מוסא פאקי מחמט מצ'אד משמש כיום יו"ר נציבות האיחוד האפריקאי, הגוף החזק ביותר בתוך הארגון. אולם, על מנת שהדבר יקרה ירושלים ונתניהו עצמו חייבים לחדש את המיקוד בדיפלומטיה רב-לאומית.

דיפלומטים ישראלים, כך נראה, עדיין לא ויתרו. באיתות ברור לבוס שיש בכוחם לחולל שינוי בפורומים בינלאומיים, נבחרה ישראל השבוע כסגן יו"ר ועדת 19 המדינות המפקחות על עבודתם של ארגונים חוץ ממשלתיים, כגון ארגוני זכויות אדם. עקב לצד אגודל, כך הם אומרים, זו הדרך להשגת ניצחונות אמיתיים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: unesco, african union, bilateral relations, benjamin netanyahu, united nations, diplomatic relations, chad

רינה בסיסט-ברושנין היא עיתונאית ישראלית, המשמשת ככתבת בינלאומית של קול ישראל, ששרתה בפאריז, בריסל, ניו אורלינס ופרטוריה. היא גם כותבת עבור סוכנות הידיעות האמריקאית JTA, עבור ג'רוזלם פוסט ו-Ynet. בעבר שרתה במשרד החוץ הישראלי בתפקיד סגנית השגריר בקולומביה.

רינה בסיסט-ברושנין שייכת לצוות העריכה של 'ישראל פולס'.

x
keyboard_arrow_up

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept