ישראל פולס

למה ישראל צריכה לדעת מה עושה פרופסור אורח בשעות הפנאי?

p
המחבר
בקצרה
אורחים המוזמנים לכנסים בישראל מתבקשים למלא שאלון ולפרט עם מי ייפגשו – שם, תפקיד ומספר טלפון - ומה יעשו בשעות הפנאי שלהם. השב"כ טוען שאינו יודע על כך, אבל אין ספק שמי שלא עומד מאחורי המסמך פועל בהתאם לרוח המפקד העליון

זה התרחש לפני כשבוע. קבוצה שכללה כמה אזרחים ישראלים ופלסטיני אזרח ארה"ב חזרה ארצה לאחר מפגש בן יומיים בירדן. הגענו לגשר שייח חוסיין שעה קצרה לפני שנסגר באותו ערב. לא היו שם נוסעים רבים מלבד קבוצה של פלסטיניות אזרחיות ישראל הלומדות לתואר שני באוניברסיטה ירדנית.

האזרחים הישראלים, היהודים והערבים, עברו את הליך הבדיקה במהירות, אך האמריקאי עוכב. כיוון שמזוודתו הצנועה עברה בשלום את הבדיקה הביטחונית, נותר רק לבדוק את המסמכים בתיקו. אחד, אחד נפרשו כולם, ונשים צעירות וקפדניות עיינו בהם ברצינות. בשלב מסוים, גילו נייר חשוד במיוחד שנשא את הכותרת: "פתרון שתי המדינות". הן העבירו את המסמך מיד ליד, ושאלו את האיש (שהסביר כי הוא פרופסור המרצה גם באוניברסיטת ביר זית וגם באוניברסיטת תל אביב) מה לו ולפתרון הזה. הוא היה צריך להסביר, במפורט, איך הגיע לידיו מסמך כה חתרני.

שעת סגירת המעבר התקרבה. הטרמינל התרוקן מנוסעים. עמיתנו הפרופסור ביקש שנותיר אותו אל מול הבודקות, והסביר כי אין כל חדש באירוע הזה. עוד אמר שהוא יודע כי לא נוח לנו לחזות בכך, אבל צריך להתגבר ולהמשיך הלאה. סירבנו. לאחר כחצי שעה קיבל הפרופסור את הדרכון האמריקאי שלו, ויצאנו בלי פגע.

זמן קצר לאחר מכן נתקלתי בידיעה שפרסם נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" על מסמך שאותו מתבקשים למלא מוזמנים לכנסים ומפגשים בישראל. מדובר  בטופס פשוט, לכאורה, שבו יש למלא נתונים אישיים, אך לכך מצטרפות עוד שתי שאלות מתמיהות למדי: האחת היא בירור תכניות האורח בשעות שבהן לא יהיה בכנס, שמות האנשים שעמם הוא מתכוון להיפגש בשעות הפנאי שלו ופרטי הקשר שלהם. השאלה השנייה נוגעת לכל מי שיש לאורח קשר איתו בישראל: בני משפחה, ידידים, אנשי עסקים, אנשי אקדמיה, דיפלומטים, ואנשים בתפקידים ממשלתיים: שמות ומספרי טלפון.

מתברר כי מדובר במחווה חדשה שעושה המדינה לאורחיה: לכאורה, אין עליהם חובה למלא את המסמך, אבל מי שיעשה זאת יירשם כאח"מ וייחסך ממנו תחקור בצאתו מן הארץ. ניסיון להבין את נפתולי המוח המזהיר שהמציא את ההליך החדש, נתקל בקשיים. רשות שדות התעופה היא זו המנפיקה את הטפסים עבור משתתפי הכנסים למיניהם. אבל לטענתה, מאחורי הרעיון עומד השב"כ, המעוניין להבטיח כי למי שיוצא מן הארץ אין תכניות טרוריסטיות. בדיקה שערך ברנע מול השב"כ, העלתה חרס. בשב"כ לא יודעים על שאלון כזה.  בכל מקרה, קשה להאמין שתייר בעל כוונות זדון באמת יחשוף אותן על גבי טופס שכזה.

לתופעות הללו יש השלכות ברורות לגבי מי שבאים בשערינו. יש מדינות טוטליטריות שבהן שואלים שאלות כאלו, ואני יכול להעיד על עצמי שאני מעדיף שלא לחזור אליהן כדי שלא אצטרך לענות על שאלונים מהסוג הזה. אגב, שואלי השאלות בשערי הכניסה של מדינות אלה אינם מציגים את עצמם בפני הנשאל, ומי שמפגין עזות מצח ושואל איזו רשות הם מייצגים, נתקל בדרך כלל בפרצוף זועף, כאילו חילל את כבודם בכך שלא ידע את התשובה לשאלת הטריוויה הזו.

מדינה המבינה את המשמעות הכלכלית והמדינית של ריבוי תיירים חייבת להיזהר במעשים העלולים לפגוע בענף שעליו היא יושבת. אבל הבעייה עמוקה הרבה יותר מסכנת הרחקתם של תיירים פוטנציאליים, ונוגעת לאופייה של ישראל כמדינה דמוקרטית. ישראל היא מדינה דמוקרטית הפועלת, במובנים מסוימים, באופן בלתי דמוקרטי, ולכן מדדי הדמוקרטיה העולמיים מסווגים אותה כ"דמוקרטיה פגומה".

חשוב לזכור שאין שום הכרח שנהיה דמוקרטיה חלקית. האיומים הביטחוניים עלינו אינם מחייבים אותנו לנהוג באופן שונה ממדינות סקנדינביה או ממדינות אחרות הנתונות לאיומי טרור. אבל שלטון החובר במחוות של ידידות עם מנהיגים כוחניים כגון נשיא ברזיל ז'איר בולסונרו, ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן,  נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה, ודומיהם, על חשבון ערכים ליברליים ולפעמים גם על חשבון המאבק באנטישמיות, ליבו גס במי שמתרגש מתשאולים כאלה לבאים בשערינו. הוא איננו חושש מפגיעה בתדמיתה הדמוקרטית של ישראל, ומשכנע את עצמו כי כל מבקרינו הם אנטישמים, צבועים וציניים. מי שחושב כך, יכול לתת יד לכל מסמך השואל משתתפי כנסים מה בדיוק הם מתכוונים לעשות בשעות הפנאי שלהם (אגב – כמה מהם יכולים לדעת מראש היכן ירצו לטייל, ובאיזו מסעדה יבקשו לאכול את ארוחת הערב?).

אינני יודע למה לייחס את טענת רשות שדות התעופה כי המסמך הוכן לבקשת השב"כ, ולהודעת לשכת הדוברות של שירות הביטחון הכללי כי לא הייתה לו שום מעורבות בדבר. אבל אין לי ספק כי מדובר ב"רוח המפקד". סביר להניח כי ראש הממשלה בנימין נתניהו נתקל בידיעה הזו כפי שנתקלו בה קוראים רבים אחרים של העיתון מבלי שהיה לו מושג כלשהו על השאלון החדש לאנשים החצופים, המעזים להשתתף בכנסים בישראל. אבל למי שהכין את המסמך, וגרם בכך לפגיעה נוספת בתדמיתנו (העצמית והחיצונית) כמדינה שמאפייניה הדמוקרטיים נשחקים והולכים, ידע היטב כי מי שעומד בראש הפירמידה יראה זאת בעין יפה.

אם הממשלה הבאה בישראל תהיה שונה מזו הנוכחית, יהיה עליה לערוך בדיקה יסודית של התופעות המתרחשות בשערי הכניסה לישראל, להסתפק במה שבאמת חיוני לביטחון, ולבטל את כל השאלות הכרוכות בדעותיהם ובידידיהם של אורחינו.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept