למרות פרסום מקדים נרחב בתקשורת וארגון מסודר, רק מעט יותר ממאתיים ישראלים הטריחו עצמם במוצאי שבת (22 בדצמבר) להפגנה מול קריית הממשלה בתל אביב. רבים אמנם לבשו אפודים זוהרים בניסיון לחקות את משתתפי המחאה החברתית בצרפת, אולם הניסיון למנף את הצלחת המחאה ההיא לישראל נכשל, לפחות מבחינת העוצמה. מעט מההתייקרויות שהציתו את ההפגנות אכן נדחו, אבל המהלך קשור לתגובה המעט היסטרית של שר האוצר משה כחלון, בצל הבחירות שיתקיימו מתישהו ב-2019.
המחאה הישראלית נולדה בעקבות הודעה של רשות החשמל ב-11 בדצמבר על ייקור צפוי בתעריפים בהיקף של 7-6%, כמו גם הודעות של כעשר חברות מזון גדולות בחודשים האחרונים על ייקור מוצריהן. הייקור במוצרי תנובה, טרה ומחלבות גד, השולטות על שוק החלב והגבינות וכן באלה של אסם, יוניליוור וקוקה קולה השולטות על רוב ענפי המזון, נבע גם מההתייקרות הצפויה במחירי החשמל, אבל גם בעקבות שבע שנים של קיפאון במחירי המזון בישראל, קיפאון שנבע מהמחאה החברתית של קיץ 2011. הפגנות המחאה הכלכליות/חברתיות דאז, שינקו את ההשראה מגלי מחאה דומים באירופה ובארצות הברית, הובילו את הממשלה למנות ועדת מומחים ואף ליישם אחדות מהמלצותיה. אולם ההשפעה העיקרית של מה שכונתה "מחאת הקוטג'" הייתה על המכירות של חברות המזון ועל הצריכה בכלל, שירדה באחוזים ניכרים. מאז, כאמור, כמעט לא היו עליות מחירים משמעותיות במוצרי המזון בישראל. תעריפי החשמל לצרכנים ירדו בשנים האלה ב-10%, בין השאר הודות למעבר חלקי מפחם לגז טבעי, והתעריפים בישראל בהשוואה לעולם המערבי נחשבו זולים, יחסית.
