שרת המשפטים, איילת שקד, רואה באיוש בית המשפט על פי רוחה את היעוד העיקרי של תפקידה. לזכותה ייאמר כי היא אינה מסתירה זאת. לא בכדי, בתום מסיבת העיתונאים הפתטית שבה הודיעו היא ושר החינוך, נפתלי בנט, כי אין בדעתם לפרוש מן הממשלה [19 בנובמבר], סיימה שקד את דבריה בכך שמצפה לה ביום שישי ישיבת הוועדה לבחירת שופטים, למרות ששום עיתונאי לא שאל אותה לאן מועדות פניה.
שקד הצליחה למלא את בתי המשפט, ובעיקר את בית המשפט העליון, באנשים שאין היא מסתירה את מאפייניהם: שמרנים ומסורתיים. מטרתה העיקרית היא לנסות לבנות בית משפט שלא יעמוד בדרכו של הימין לספח את הגדה המערבית, כאשר האפשרות הזו תבשיל. אני מקווה שלא יגיע רגע כזה, וכי אם יגיע – יעמוד בית המשפט כנגד הפרה ברורה כל כך של החוק הבינלאומי ושל מחויבויותיה הבינלאומיות של ישראל; אבל בינתיים נגרם לחברה הישראלית ולדמוקרטיה הישראלית נזק כבד מאוד מידי שופטי שקד, והבולט בהם התרחש בשבוע שעבר [18 בנובמבר]: ברוב של שני שופטים מול שופט אחד, אימץ בית המשפט העליון את קביעתו של בית הדין הרבני הגדול שלפיה אישה שבגדה בבעלה לא תקבל את מחצית דירת מגורי הזוג בניגוד ל"הלכת השיתוף" הנהוגה במשפטי גירושין.
