ישראל פולס

את מי משרתת המתקפה מימין על לבני ואולמרט?

p
המחבר
בקצרה
הימים האחרונים הם ציון דרך במלחמה על דעת הקהל בכל הנוגע לסכסוך עם הפלסטינים. התגובות חסרות הפרופורציה של הימין הם ניסיון להפוך את היוצרות ולהסביר שאולמרט ולבני מסוכנים ולא רלוונטיים, בשעה שרק נתניהו יודע מה נכון למדינת ישראל.

אחרי תקופה ארוכה, הצליחו בימים האחרונים סוף סוף ראשי מחנה השמאל-מרכז  להניח על סדר היום אלטרנטיבה למו"מ המדיני שקרס בין ממשלת ישראל לפלסטינים.

זה התחיל עם פגישתו המתוקשרת בפריז של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עם ראש הרשות אבו מאזן [21 בספטמבר]. בסיומה של הפגישה אמר עליו אולמרט כי רק הוא [אבו מאזן] "מסוגל לממש את פתרון שתי המדינות". וזה המשיך כמה ימים לאחר מכן בפגישתה של יו"ר האופוזיציה ח"כ ציפי לבני עם אותו אבו מאזן, הפעם בבית מלון בניו יורק, בשולי עצרת האו"ם [25 בספטמבר]. גם פגישה זו קיבלה כותרות גדולות בישראל, לא מעט בזכות דובריה של לבני שהוציאו מיוזמתם חומרים מתוך הפגישה. 

על פי הפרסומים, במהלך השיחה עם אבו מאזן הפצירה לבני במנהיג הפלסטיני המיואש שלא לשבור את הכלים ולשוב לדיאלוג עם ארה"ב כדי לקדם את פתרון שתי המדינות. לבני אמרה גם כי הסתגרות, מהלכים חד צדדיים נגד ישראל ושבירת הכלים יהיו בבחינת בכייה לדורות. לדבריה, צעדים שכאלה "עלולים להביא להתדרדרות בשטח, לאובדן שליטה ולאובדן פתרון שתי מדינות הלאום...(לכן) על הרשות להתגייס לפתרון בעזה ובמקום לתקוף את ארה"ב – לחזור לשיח". לבני גם קראה לממשלה לנהל מו"מ עם המתונים באזור.

אולמרט ולבני הם שניים מבכירי מחנה השמאל-מרכז. הם אימצו את רעיון שתי המדינות ועזבו לשם כך את ביתם הפוליטי, הליכוד, בשנת 2005, יחד עם ראש הממשלה אריאל שרון, והקימו עמו את מפלגת קדימה.

המפלגה הציגה חזון מדיני ברור: שתי מדינות לשני עמים על בסיס קווי 67', וכוחה היה בכך שעל מוביליה נמנו דמויות בכירות מהליכוד. לימים קרסה קדימה, ועמה חטף במידה רבה חזון שתי המדינות מכה קשה בציבוריות הישראלית.

הן אולמרט והן לבני ניהלו מו"מ בשלבים שונים עם הרשות הפלסטינית, והכירו את אבו מאזן מקרוב. לבני עשתה זאת כשרת חוץ בכמה ממשלות, האחרונה שבהם בין השנים 2014-2013; וכשרת משפטים בממשלת נתניהו השלישית, אז פעלה מטעמו והייתה חלק מהמגעים שניהל ממשל אובמה עם הצדדים באמצעות מזכיר המדינה ג'ון קרי.

אולמרט עשה זאת כראש ממשלה, ובשלהי כהונתו אף הציע למנהיג הפלסטיני הצעות מרחיקות לכת כולל חלוקת ירושלים.

מאז קיץ 2014, אז התפוצץ המו"מ שהובילה לבני ופרץ מבצע "צוק איתן", רעיון שתי המדינות ספג מכות קשות ועבר דה-לגיטימציה גם מצד בכירי מחנה השמאל, שניסו לחקות את הליכוד כדי להעביר אליהם מצביעים. תהליך זה הגיע לשיא בעקבות עליית טראמפ והגישה הסלחנית שלו כלפי הבנייה בהתנחלויות.

לכן, הימים האחרונים הם לא פחות מציון דרך במלחמה על דעת הקהל בכל הנוגע לסכסוך עם הפלסטינים. אולמרט ולבני, בשיתוף פעולה עם אבו מאזן, חוזרים לקדמת הבמה.

מה שלא פחות מעניין הן כמובן התגובות התוקפניות מצד מחנה הימין. בזה אחר זה התראיינו שרים וח"כים ממפלגות הימין, צייצו וכתבו פוסטים בפייסבוק וכתשו את לבני ואת אולמרט במילים קשות. "ביזיונית" הייתה ההגדרה בה בחר שר התיירות יריב לוין לתאר את פגישת לבני ואבו מאזן בראיון לגלי צה"ל.

סגן השר ח"כ מייקל אורן (כולנו), לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון, טען שבמדינה מתוקנת אולמרט ולבני היו מסתבכים עם החוק, כי לא סביר שהם מנהלים מדיניות עצמאית נגד ממשלה מכהנת. על הפגישה בין לבני לאבו מאזן אמר כי היא מעידה הרבה מאוד על השמאל הישראלי – "הם חותרים לפגישה עם מכחיש שואה, אדם שנושא נאומים אנטישמיים ומממן רוצחי יהודים, תובע את ישראל בהאג ומעל לכל סרבן שלום. לבני פשוט רודפת אחריו".

השר לביטחון פנים גלעד ארדן האשים את אולמרט כי הוא משרת את האינטרסים של הפלסטינים כנגד מדינת ישראל וכנגד הממשל האמריקאי "ועושה נזק לישראל בזירה הבינלאומית".

המתקפות מימין הציפו את הרשתות החברתיות, ומבחינת השמאל-מרכז הם עדות לכך שיש בציבור הישראלי עדיין קשב לרעיון שתי המדינות והוא כלל לא מועט. כאמור, הראייה לכך מבחינתם הן התגובות חסרות הפרופורציה של הימין לנוכח פגישה לגיטימית עם מנהיג פלסטיני נבחר. נתניהו בעצמו נשא ונתן עמו בעבר על בסיס נאום בר אילן – אשר בו הכיר רשמית בנוסחת שתי מדינות לשני עמים [2009].

השאלה – את מי משרתת המתקפה של הימין על השמאל, היא משמעותית כעת, כאשר ישראל עומדת בפני מערכת בחירות נוספת שייתכן שתתקיים כבר בתחילת 2019. התשובה היא כמובן שהמתקפה הזאת משרתת את הליכוד ואת נתניהו.

מחנה השמאל-מרכז הרים ראש. הוא הוכיח לשיטתו שאבו מאזן מוכן לדבר ואותת לציבור שיש אלטרנטיבה שתמנע שפיכות דמים נוספת. כאשר לבני ואולמרט מובילים קו זה, יש לו משנה תוקף. הם אינם ח"כים מהספסלים האחוריים. זאת בדיוק הסיבה לכך שנתניהו נדרך ושלח את אנשיו לקעקע את המהלך של אולמרט. גורם בליכוד אמר: "אולמרט, שהציע לאבו מאזן את הכותל, הופך עכשיו גם לדוברו הנאמן...אבו מאזן הוא המכשול האמיתי לשלום, משמעות דרישתו הקיצונית שהוא מציב איננה לשלום אלא לחיסולה של מדינת ישראל".

אפשר לסמוך על הליכוד ובעיקר על נתניהו שהוא יידע לנצל את הרגע, להפוך את היוצרות ולהסביר שאולמרט ולבני מנותקים מהעם, מסוכנים ולא רלוונטיים, בשעה שהוא יודע מה נכון למדינת ישראל.

אם קשר או בלי, דווקא מניו יורק יצאו מכיוונו כותרות מתונות יותר, על כך שהוא אינו מתנגד למדינה פלסטינית בגבולות שישרתו את האינטרסים הלאומיים הישראלים. באופן הזה הוא מציג עמדה קשוחה אבל לא פנאטית, ומחסל את האסטרטגיה החדשה של מחנה השמאל.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x
keyboard_arrow_up

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept