כמה שעות אחרי שהפסקת האש בין ישראל לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי נכנסה לתוקפה ב-30 במאי, והשקט חזר לדרום, התכנס בתל אביב הקבינט המדיני-ביטחוני. השרים דנו בהפקת לקחים מהעימות האחרון, שהחל יום לפני כן במטח פצצות מרגמה שנורו מהרצועה, אבל נדמה שהם התמקדו בהיבטים הלא נכונים של הקונפליקט: במרכז הדיון עמדו סוגיות ביטחוניות וצבאיות, בעוד שהעניין הבוער והמשמעותי בכל הנוגע לרצועת עזה צריך להיות בתחום המדיני.

לאורך היממה שבה נורו לעבר יישובי הדרום עשרות פצמ"רים ורקטות, כשבתגובה חיל האוויר מפציץ מטרות ברצועה, שרי הממשלה לא חסכו בהצעות כיצד לפתור את הבעיה הביטחונית שהיא חמאס בעזה. חבר הקבינט, שר האנרגיה יובל שטייניץ, אמר בראיון ל-ynet כי "ייתכן שלא תהיה לנו ברירה. נצטרך להכות בעזה ולכבוש אותה, ולשים פעם אחת ולתמיד סוף למשטר הטרוריסטי הזה". חבר נוסף בקבינט, שר החינוך נפתלי בנט, אמר בסיור בעוטף עזה: ״כל ההתחממות בצד העזתי היא לא מקרית ולא מקומית. המוח הוא מוח איראני והידיים ידיים חמאסניקיות". מספר 2 של בנט בבית היהודי, חברת הקבינט ושרת המשפטים איילת שקד, אמרה ש״כיבוש הרצועה על השולחן״. ח"כ בצלאל סמוטריץ' מסיעתם הציע "לכבוש את עזה, לפרק את חמאס מנשקו ולהקים התיישבות ישראלית ברצועה״.

כמעט כל הדוברים באותו יום התעלמו מעובדה אחת פשוטה: עזה היא סכנה ביטחונית לתושבי הדרום בגלל השפעות הסגר הנמשך כבר למעלה מעשר שנים על שני מיליון תושבי הרצועה. כל עוד יימשך הסגר, עזה לא תירגע, וסבבי הלחימה בין צה"ל לחמאס ולשאר הארגונים הפלסטינים שם יהיו תכופים יותר ויותר. בניגוד לדרג המדיני, במערכת הביטחון יש מי שאומר את זה. אבל הפוליטיקאים מעדיפים פתרונות כוחניים של ״זבנג וגמרנו", מבלי לקחת בחשבון את המחיר או את המשמעות של כיבוש הרצועה.

בפברואר אמר הרמטכ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט דברים חדים וברורים בישיבת ממשלה: "עלינו לעשות מאמץ משמעותי למנוע קריסה הומניטרית ברצועת עזה". הוא הזהיר כי אם המצב יימשך כפי שהוא, צפוי עימות צבאי בדרום עוד השנה. הרמטכ"ל חזה בעצם את אירועי השבועות האחרונים בגבול עזה, כולל מה שהתרחש שם בשבוע האחרון. אולם אז וגם היום, שרי הקבינט, ובכללם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן, התעלמו ומתעלמים מאזהרותיו.