המילה העברית "חוצפה" מוכרת גם בשפות אחרות, ומייצגת תכונה נפוצה באופי הישראלי הקולקטיבי. מקורה של המילה בספר דניאל שבתנ״ך [דניאל ב טו] ובהמשך בתלמוד הבבלי. היא נדדה ליידיש ומשתמשים בה לא מעט באנגלית ובגרמנית. בשפות אלה משמעותה חיובית בדרך כלל, והיא מתארת תעוזה ואומץ לפעול "מחוץ לקופסא". סופר המדע הבדיוני אייזק אסימוב קרא לאחת מספינות החלל בספריו "חוצפה" והפרקליט אלן דרשוביץ קרא כך לאחד מספריו .
בישראל משמעות המילה שלילית יותר, והיא מתארת התנהלות של אדם המבקש להשיג דבר תוך התעלמות מאחרים ומפגיעה בהם, התנהגות בוטה כלפי אחרים, ואף גסות רוח. המכון הטכנולוגי בחולון, גוף אקדמי המשלב בין אמנות לטכנולוגיה, ניסה לבחון את משמעות הביטוי "חוצפה ישראלית" בעיני צלמים. מיכל חיל, מנהלת הספרייה במכון ויוזמת התערוכה, פרסמה ברשתות החברתיות קול קורא לצלמים, מקצועיים וחובבנים, וביקשה שישלחו את תמונות עם פרשנות משלהם לביטוי כדי ליצור תערוכה בנושא.
