ישראל פולס

סיקור פרשיות נתניהו בתקשורת הפלסטינית מהול בקנאה

p
המחבר
בקצרה
התקשורת הפלסטינית עוקבת בעניין רב אחר ההתפתחויות הסוערות בתיקי החקירה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומסקרת באופן שוטף את האירועים בישראל – במקרים רבים בנימה צינית, לעתים אפילו בהנאה בלתי מוסתרת בתקווה לראותו פורש עם אות קלון על מצחו. ועדיין, כל העיתונאים הפלסטינים ששוחחנו עמם לצורך כתבה זו משתאים ומתפעלים מהתפקיד שממלאת התקשורת הישראלית בכל פרשות נתניהו – בלי חשש ובלי מורא. "אני עוקב...

התקשורת הפלסטינית עוקבת בעניין רב אחר ההתפתחויות הסוערות בתיקי החקירה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומסקרת באופן שוטף את האירועים בישראל – במקרים רבים בנימה צינית, לעתים אפילו בהנאה בלתי מוסתרת בתקווה לראותו פורש עם אות קלון על מצחו. ועדיין, כל העיתונאים הפלסטינים ששוחחנו עמם לצורך כתבה זו משתאים ומתפעלים מהתפקיד שממלאת התקשורת הישראלית בכל פרשות נתניהו – בלי חשש ובלי מורא.

"אני עוקב אחר כל הדיווחים ומכיר את כל הנפשות הפועלות", אומר לאל-מוניטור עיתונאי ותיק בעיתון היוצא לאור בגדה. בעבר הוא היה אסיר בכלא הישראלי וריצה תשע שנות מאסר. לדבריו, האסירים הפלסטינים לדורותיהם צופים בבתי הכלא הישראלים בטלוויזיה הישראלית, רואים את מהדורות החדשות וסופגים את הלכי הפוליטיקה הישראלית.

"אנחנו למדנו את ההליך הדמוקרטי של הצבעה בקלפי", הוא אומר, "האסירים אימצו זאת כדי לבחור באופן דמוקרטי לחלוטין את הנהגת האסירים תוך הקפדה על חופש הצבעה. לאחר הקמת הרשות הפלסטינית ההליך הדמוקרטי אומץ לבחירות של הנשיא והפרלמנט". לדבריו, האסירים לא אימצו את המערכות הפוליטיות של מדינות ערביות אלא את מה שספגו מ"האויב הישראלי". אבל, הוא אומר בצער רב, "לא הצלחנו ליישם אצלנו ולהרגיל את מנהיגינו לחופש עיתונות".

לא אחת פורסם כי ההנהגה הפלסטינית נגועה בשחיתות עמוקה. זו מעסיקה את הציבור הפלסטיני, אך לא באה לידי ביטוי בתקשורת הפלסטינית. תחקירים על שחיתות מועברים בדרך כלל לידי סוכנויות ידיעות בינלאומיות, כך האצבע לא מופנית ישירות למוסד תקשורתי פלסטיני שניתן לסגור או להתנכל לו.

למשל, ב-2015 נחשפה פרשת שחיתות ברשות הפלסטינית ע"י סוכנות הידיעות AP. ב-2016 נתונים של הגוף למלחמה בשחיתות בראשו עמד ראפיק אל-נאטשה נחשפו בפני סוכנות רויטרס.

הגדיל לעשות קצין מודיעין לשעבר ברשות הפלסטינית, פהאמי שבאנה, שהעדיף למסור עדויות וקלטות על שוחד ברשות ובתנועת הפת"ח וכן פרשיות מין ברשות הפלסטינית לידי כתב ערוץ 10 לעניינים ערביים צביקה יחזקאלי, ולא לידי עיתונאים מקומיים. הסיבה ברורה: איש ברשות לא היה מעז לפרסמם. לאחר הפרסום בערוץ תקשורת "של האויב", סיפר שבאנה כי אבו מאזן הבטיח לו לפעול למיגור השחיתות. מאז אגב לא נשמע עוד קולו. 

"אנחנו מכירים היטב את העיתונאים בישראל שמחפשים את נתניהו וחושפים את המעשים שלו", אומר לאל-מוניטור עיתונאי משכם. הוא נוקב בשמות העיתונאים הישראלים שביצעו תחקירים ומהווים לדבריו מודל לחיקוי והערצה לעיתונאים ברשות הפלסטינית: "אנחנו אוהבים את רביב דרוקר, ואת אמנון אברמוביץ', וגם את גיא פלג שפידח את נתניהו, ואת בן כספית (עמיתנו מאל-מוניטור)". לדבריו, הם עושים עבודה שכל עיתונאי ברשות רק יכול לחלום לעשותה. "פה זה לא פחות חשוב", הוא אומר, "העם שלנו היה חי חיים טובים יותר, אם רק יכולנו לעשות את העבודה שלנו ולחשוף את כל הגניבות שאנחנו רואים יום יום ברשות, בהנהגה למעלה, ואפילו למטה בהנהגות המקומיות". 

עיתונאי פלסטיני המועסק באחת מסוכנויות הידיעות הזרות אומר לאל-מוניטור, שהעיתונאים בגדה יודעים שתחקיר עיתונאי אמיץ כפי שעורכים בישראל עלול להסתיים ברצח. לטענתו, האשם העיקרי בכך הוא הכיבוש הישראלי. "אם לא היה כיבוש אולי היינו מצליחים לבנות מערכת שלטון פתוחה יותר, כמו שלכם", הוא מסביר, "והרי למדנו מכם המון".

ברצועת עזה מספר העיתונאים הוא ככל הנראה הגדול ביותר בעולם יחסית לגודל האוכלוסייה. חלק מהעיתונאים השולטים בשפה העברית מועסקים ביחידת מעקב לתקשורת הישראלית שמפעיל חמאס. זוהי יחידת מודיעין גלויה העוסקת באיסוף אינפורמציה מהתקשורת הישראלית, בדומה ליחידת המודיעין הישראלית "חצב" הנסמכת על מקורות גלויים.

עיתונאי מעזה שעבד בעבר ביחידת מעקב זו של חמאס, אומר לאל-מוניטור כי העיתונאים דוברי העברית המלקטים את האינפורמציה מתפעלים ממקצועיותם של העיתונאים הישראלים ומכך שהם אינם חוששים להביע את דעותיהם כלפי ראשי השלטון בישראל. על חופש העיתונות בישראל הוא מדבר בקנאה והערכה רבה.

לדברי עיתונאי אחר בעזה, הלך הרוח ברצועה הוא שחמאס נכשל בהנהגת העם ודואג רק לקרובים לצלחת, אבל פרסום עיתונאי שכזה יסתיים במעצר מיידי. "ראינו את זה (את השחיתות) מאז שחמאס עלו לשלטון ועכשיו במיוחד, כשהמצב קשה ואין מה לאכול. לאנשים שלהם הם דואגים בתשלום משכורות בזמן וגם בחלוקת אוכל ודלק. ומה עם האחרים? אם היינו יכולים לפרסם את זה אולי הכל היה נראה אחרת. כמו אצלכם", הוא מסכם בצער.

למרות הכל, העיתונאים הפלסטינים בגדה ובעזה תמימי דעים ולא חוסכים את שבט ביקורתם מכך שהתקשורת הישראלית פועלת בחופשיות עד שזה מגיע לסוגיות ביטחוניות, בעיקר כלפי הפלסטינים. "אתם עצמאים וגיבורים עד שזה מגיע לכיבוש", אומר לאל-מוניטור עיתונאי פלסטיני, "כשיש בלגן והצבא שלכם עושה את מה שעושה, אתם הופכים לחיילים ממושמעים. אתם לא מקצועיים עד הסוף".

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את נצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012).
ב-2010 יצא לאקרנים סרטו ''חיים יקרים'' אשר הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורונטו וזכה אף בפרס ''אופיר''. הוא בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית ומתגורר בנס ציונה.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept