ישראל פולס

מדוע חמאס מקים תשתית טרור בדרום לבנון?

p
המחבר
בקצרה
הגעתו של בכיר חמאס סלאח אל-ערורי ללבנון שינתה את התפיסה האסטרטגית של הארגון. התכנית הגדולה: ליצור איום על ישראל גם מצפון נוכח הבנת המגבלות של עזה הנתונה בסגר ותחת לחץ מצרי, ואולי לגרור את חיזבאללה למערכה כוללת.

שר הביטחון אביגדור ליברמן סיפר השבוע [19 בינואר] שחמאס מנסה לפתח תשתיות טרור בדרום לבנון. לדבריו, "הארגון נמצא במצב קשה, ומתקשה להוציא פיגועים מרצועת עזה".

ליברמן אמר את הדברים כשביקר בביה"ח רמב"ם בחיפה את לוחם ימ"מ שנפצע בג'נין במהלך מבצע ללכידת החוליה שרצחה את הרב רזיאל שבח מחוות גלעד. כפי שכתבתי באל-מוניטור במאמר קודם, מבצעי הפיגוע הם אנשי חמאס. ובפעם הראשונה מאז מבצע "צוק איתן" בעזה [2014] דוברי הארגון לא ניסו לטשטש את מעורבות חמאס או את שאיפתו להמשיך להוציא פיגועים.

שר הביטחון ניסה לקשור בין מצוקת חמאס היום לקושי הארגון להוציא פיגועים מרצועת עזה. אבל גם במהלך האינתיפאדה השנייה [2005-2000], כשחמאס הוציא לפועל מאות פיגועים נגד ישראל, רוב רובם של המפגעים יצאו מהגדה המערבית. הסיכוי שחוליית מחבלים עזתית תצליח לגבור על אמצעי האבטחה והגידור של צה"ל הוא אפסי. גם המנהרות שנחפרו מעזה לתוך שטח ישראל נועדו להפוך למבצעיות רק בעת עימות צבאי כולל וגם אז באופן נקודתי.

המפקדה הצבאית הבכירה של חמאס הייתה תמיד בעזה, והתשתית כולל גיוס מחבלים מתאבדים והקמת זרועות צבאיות אזוריות התרכזה בגדה. שטחה של לבנון לא נתפס אף פעם כמקום שיש להשקיע בו משאבים מבצעיים שישרתו את הזרוע הצבאית של חמאס בעת צרה.

אמנם, בתקופת "ירח הדבש" של חמאס בסוריה, כשהלשכה המדינית פעלה מדמשק, היה לחמאס גם משרד גדול יחסית בביירות, שעסק בקשרים עם חיזבאללה. הקשרים האלו התרכזו בעיקר בשיתופי פעולה של פיתוח אמצעי לחימה, מציאת נתיבי הברחה משותפים, אימוץ דוקטרינה מבצעית ושימוש במחנות אימונים עבור פעילי חמאס מעזה. עם זאת חמאס לא חשק להשתלב בזרועות חיזבאללה. בכירי התנועה בתקופת הנהגתו של חאלד משעל שמרו היטב על עצמאות ונבדלות מחיזבאללה, ולא העלו על דעתם לפתוח חזית נוספת עם ישראל – מצפון.

כל זה עד הגעתו בשנה שעברה של סלאח אל-ערורי ללבנון. בחודשים האחרונים חל שינוי בתפיסה האסטרטגית של בכירי התנועה אותה מוביל אל-ערורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס.

תמונות ראשונות של אל-ערורי בביירות פורסמו בחודש אוגוסט 2017, בפגישה שקיים עם חוסיין אמיר עבד אל-להייאן, עוזרו המיוחד לעניינים בינלאומיים של יו"ר מועצת השורא האיראני, ולצדם חבר הלשכה המדינית אוסמה חמדאן ונציג התנועה בביירות עלי ברכה.

בואו של אל-ערורי לביירות חיזק משמעותית את נציגות חמאס המקומית. חשיבותה של הנציגות עד אז הייתה בעיקר שימור נוכחות חמאס בלבנון בעקבות המשבר שנתגלע בין הלשכה המדינית של חמאס לסוריה על רקע מלחמת האזרחים שם. המשבר [של חמאס] עם סוריה ואיראן השליך כמובן גם על יחסי חמאס-חיזבאללה, כל זאת כאמור עד הגעתו של אל-ערורי. באמצעות הקשרים שיצר עם בכירי חיזבאללה לרבות המזכ"ל נסראללה, ודרכם עם נציגים איראנים בלבנון, אל-ערורי הצליח בדבקות לחדש את תמיכתה של איראן בחמאס.

כעת, אחרי ששוקמו היחסים, החל אל-ערורי בשלב הבא: הקמת תשתית מבצעית של חמאס בלבנון. אל-ערורי מעוניין להקים "בסיס מבצעי" כמו במפקדה שהקים באיסטנבול, אבל עם יתרון של קרבה לגבול עם ישראל. עיקר ייעודו של הבסיס הוא אימון פעילי חמאס בלבנון, אבל יש גם "תכנית גדולה" – ליצור איום על ישראל גם מצפון, נוכח ההבנה של המגבלות בעזה הנתונה בסגר ותחת לחץ מתמיד מצד מצרים.

מקור ביטחוני פלסטיני ששוחח עם אל-מוניטור אומר כי ראשי חמאס, בזרוע הצבאית ובזרוע המדינית, נמצאים במועקה. הם מתקשים להבריח נשק לרצועת עזה דרך מצרים, ואילו המצוקה הכלכלית מפחיתה ביכולתם לייצר אמצעי לחימה בעזה. "בלי ספק הם יתקשו עוד יותר בעתיד להבריח נשק מתקדם לתוך הרצועה הסגורה", הוא אומר.

דיווחים של כלי תקשורת לבנונים על פציעתו של איש הארגון בצידון [14 בינואר], העידו על הימצאותם של פעילי חמאס במדינה. על פי הדיווחים, הפעיל, מוחמד חמדאן (אבו חמזה), נפצע ממטען נפץ שהוטמן במכוניתו. חמאס מיהר להאשים את ישראל בניסיון ההתנקשות, וכחיזוק לטענה נשמעו עדויות של תושבים אשר טענו כי מזל"ט ישראלי שהה באוויר בשעה שנשמע הפיצוץ.

תחילה דווח שאבו חמזה הוא קרוב משפחתו של בכיר התנועה אוסמה חמדאן, אבל אחר כך הגיעה הכחשה. נציגי חמאס טענו בתוקף שעל אף שמות המשפחה הזהים, אין קרבה משפחתית בין השניים.

ניסיון ההתנקשות – במעורבותה ישראל או של כל גורם אחר – חשף בפומבי שלחמאס יש משרד אינטרסים בצידון אותו מנהל איימן שנאעה. המשרד הזה כפי הנראה משמש קו קדמי של התשתית המבצעית אותה חשף שר הביטחון ליברמן.

ספק אם ראשי הזרוע הצבאית והמדינית של חמאס ובהם אל-ערורי מאמינים שביכולתם להקים כוח מבצעי ממשי שיאיים על ישראל מצפון ויוכל לשבש את מערך החיים ביישובי הגליל. אבל מבחינתם, אם יאלצו להגיע לעימות מזויין נוסף עם ישראל ויחושו איום על המשך שלטונם בעזה, הרי שהכוח הנוסף שבונה אל-ערורי בדרום לבנון יאפשר לחמאס ליהנות מתמיכה של חיזבאללה ואולי אפילו לגרור אותו לתוך מערכה אחת גדולה נגד ישראל.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept