רע לספורטאים, טוב לפוליטיקאים: כשהסכסוך המדיני עולה למגרש

17 בפברואר 1977, אולם ספורט בווירטון בלגיה. אלופת ישראל בכדורסל מכבי תל אביב מנצחת את צסק״א מוסקבה, קבוצת העל של הכדורסל הסובייטי, במסגרת גביע אירופה לאלופות. טל ברודי, כוכבה של תל אביב, מתראיין לערוץ 1 ששידר את המשחק, ובעברית קצת משובשת של עולה מארה״ב, טובע אמירה חדשה: "אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה. לא רק בספורט – בהכל".

הציטוט הזה של ברודי הפך מאז ללא פחות מסיסמה לאומית, והנציח את מעמדו של הספורט כזירת קרב משמעותית במאבק הישראלי להכרה בינלאומית. הפוליטיקאים נכנסים בחדווה לזירה הזו, לא אחת בניגוד לרצונם של ראשי איגודי הספורט, כדי לקצור רווחים פוליטיים.

המשחק נגד צסק״א התקיים בבלגיה ולא במוסקבה בגלל סירובן של קבוצות מהמדינות הקומוניסטיות לבוא לתל אביב או לארח את הישראלים אצלן. מכבי זכתה בשל כך בניצחונות טכניים על משחקי הבית נגד אותן קבוצות, ומשחקי החוץ נערכו במגרש ניטרלי בבלגיה. כך סייע החרם הספורטיבי הקומוניסטי לקבוצה הישראלית להתקדם, ובסופו של דבר אף לזכות בגביע האירופי באותה עונה.

החרמות לא פסקו לאחר התפרקות הגוש הסובייטי. עשרות ספורטאים ערבים ואיראנים זייפו ועדיין מזייפים פציעות כדי לא להתחרות בישראלים. כך למשל הג'ודאי האיראני ג'וואד מחג'וב טען כי חלה ולכן לא הופיע להתמודדות מול אריק זאבי הישראלי באולימפיאדת לונדון 2012.