פעילי הבי-די-אס ואנשי שמאל שמאמינים כי סנקציות כלכליות יוציאו את ישראל מהשטחים, לא בזבזו בוודאי דמעות למקרא הידיעה (18 באוקטובר) על החשבון שמדינות באיחוד האירופי הגישו לישראל על החרמה והריסה של מבנים ומתקני תשתית באזור C שבגדה המערבית. שמונה חברות הקבוצה האירופית לסיוע הומניטרי (בלגיה, צרפת, ספרד, שבדיה, לוקסמבורג, איטליה, אירלנד ודנמרק), תובעות מישראל 30 אלף יורו עבור לוחות סולאריים ומבנים יבילים ששימשו כיתות לימוד. במכתב הנזיפה ששלחה הקבוצה למשרד החוץ בירושלים נאמר כי הריסה והחרמה של ציוד הומניטרי סותרות את מחויבויותיה של ישראל חוק הבינלאומי וגורמות סבל לתושבים הפלסטינים. מצד אחד האזור נתון לשליטתה הבלעדית, ומצד שני, היא אינה ממלאת את חובתה הבסיסית כלפי רבבות הפלסטינים הכלואים בין המאחזים השונים בהר חברון וכן בין "שטחי אש" הפזורים בבקעת הירדן.
ישראל עושה בגלוי כל שלאל ידה כדי לדחוק את רגליהם של הפלסטינים אל מחוץ לאזור, תוך שהיא מונעת מהם לפתח תשתיות ושירותים בסיסיים. האירופאים נכנסו לוואקום הזה והם ממלאים מקצת מהתפקידים שהשליט הישראלי אמור לבצע. אשר על כן, הסיוע ההומניטרי של מדינות אירופה, בשיתוף עם ארגונים ישראלים, הוא לצנינים בעיני ממשלת ישראל. כך הפך אזור C לאזור קרבות בין ישראל למדינות האיחוד האירופי. אלא שהקרבנות היחידים של הקרבות האלה הם התושבים הפלסטינים והתקווה לפתרון מדיני.
