ישראל פולס

מדינת אפרטהייד - מתווית למהות

p
המחבר
בקצרה
מיותר כבר לשאול אם ממשלת ישראל תומכת בפתרון שתי המדינות. התשובה גלויה לעין בחוקים שהיא מעבירה ובגזירות שהיא מטילה. בשטח שבין הים לירדן קמה מדינה אחת לשני עמים - עם סוג א' ועם סוג ב'.

ראש הממשלה בנימין נתניהו המציא תשובה חדשה, לכאורה מתוחכמת, לשאלה של עיתונאים טורדניים, אם הוא תומך עדין בפתרון שתי המדינות. אם יאמר שהוא מייחל להקמתה של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, נתניהו יקים עליו את חבריו בממשלה, במפלגה ובכנסת. לעומת זאת, אם יודיע שפתרון שתי המדינות עבר מהעולם, הוא יחטוף גינויים מכל העולם. פטור בלא כלום אי אפשר. אז מה עושים? שולפים את "אני מעדיף לא לעסוק בתווית אלא במהות״. לפני שבועיים (15 בפברואר) נתניהו ניסה את תרגיל ההתחמקות הזה במסיבת העיתונאים המשותפת עם נשיא ארה״ב דונלד טראמפ. בשבוע שעבר (22 בפברואר) הוא מיחזר אותה לצד עמיתו האוסטרלי, מלקולם טרנבול, במסיבת עיתונאים בסידני.

בשתי מסיבות העיתונאים האלה, נתניהו מנה שני נושאים מהותיים, החשובים בעיניו (לדבריו) יותר מתוויות. הנושא הראשון - הכרה של הפלסטינים בישראל כמדינת העם היהודי. כלומר, זו התווית שמדינת פלסטין נדרשת להדביק למדינת ישראל. אם לכך ייקרא מהות, יש לישראל בעיה מהותית עם הסכמי השלום עם מצרים וירדן. כידוע, אין בחוזים הללו שום זכר לזהות היהודית של ישראל. הנושא השני - תביעה שכוחות הביטחון הישראלים ישלטו בכל שטחי המדינה העצמאית השכנה - הוא אמנם "מהותי", אך לא מעשי. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) הבהיר לא אחת שהוא מוכן להכניס למדינתו כוח בינלאומי, אך בשום אופן לא ירשה לחייל ישראלי להציב את כף רגלו על אדמת פלסטין.

פתרון שתי המדינות מאבד את הרלבנטיות שלו מהבחינה התודעתית והמהותית כאחת. הימין עושה כל אשר לאל ידו כדי למחוק מהשיח הציבורי-תקשורתי, או להשחיר, תוויות שמזכירות הסדר מדיני כמו פינוי התנחלויות, קרי "עקירת מתיישבים״, גדה מערבית, קרי "יהודה ושומרון", מדינה פלסטינית, קרי "מדינת טרור" וארגוני שלום וזכויות אדם, קרי "שמאל קיצוני".

הנה שתי דוגמאות מהחודש האחרון. הצעת חוק חדשה של חברת הכנסת שולי מועלם–רפאלי מהבית היהודי תשלול מעמותות הנתמכות על ידי מדינות זרות את הפטור מאגרה עבור בקשת מידע על פי חוק חופש המידע. בעמוד הפייסבוק שלה כתבה היוזמת כי מטרת ההצעה היא "להקטין את התערבות ממשלות אירופה במדינת ישראל דרך ארגונים בעלי אג׳נדות זרות". אכן חשיפת גזל אדמות, פרסום אירועים אלימים נגד פלסטינים וצעדות שלום הן אג'נדות זרות לשלטון הנוכחי.

ימים אחדים לפני כן [20 בפברואר] אישרה הכנסת את החוק שיוביל לסימון עסקים שאינם מספקים הובלות או שירותי תיקון להתנחלויות מסיבות ביטחוניות או אידאולוגיות. מי שלא קיבל שירות מבלי שעודכן בכך מראש [באמצעות שלט מעל הקופה של העסק], יוכל לתבוע מבית העסק פיצוי של עד עשרת אלפים שקלים. כפי שאמר ח"כ דב חנין מהרשימה המשותפת, זהו חלק מרצף של חוקים שמנסים לקדם בפועל פוליטיקה של סיפוח בפועל.

על הרצף הזה נמצאות התקנות של שרת התרבות מירי רגב, שמעודדות אמנים להופיע בהתנחלויות ומענישות תיאטראות שמסרבים להופיע בשטחים הכבושים. הקו הירוק נמחק זה מכבר מספרי הלימוד ואינו קיים אפילו במפת תחזית מזג האוויר שמתפרסמת מדי יום בעיתון "הארץ". החזאים ברשתות הטלוויזיה מקפידים לציין את מידות החום הצפויות בהתנחלות אריאל.

שני מועדוני כדורגל מאריאל נמנים עם שש קבוצות מתנחלים שנושאות תוויות של הליגות בישראל. עמותת "כרם נבות" חקרה ומצאה את הצד המהותי של העניין: מגרשי הכדורגל של הקבוצות הללו נבנו על אדמות של כפרים פלסטינים. מגרש הכדורגל בהתנחלות גבעת זאב למשל נבנה על אדמה פרטית של שתי משפחות פלסטיניות. אם מותר להשתלט על אדמות המיועדות להקמת מדינה פלסטינית לצורכי ספורט, על אחת כמה וכמה שמוצדק לעשות זאת לצרכים צבאיים, לפיתוח כלכלי ולשיפור מערכת הכבישים.

לפי דו"ח נוסף שפרסמה "כרם נבות" ב-2015, כמעט שליש משטחי הגדה (ויותר ממחצית שטחי C) סגורים בפני הפלסטינים, בנימוק שמדובר בשטחים צבאיים. עם זאת, בכמעט 80 אחוז מהשטח שהוכרז "שטח סגור" לצרכי אימונים, הצבא אינו עושה כל שימוש לשם כך. דו"ח אחר מגלה ש-15 אחוזים מבין 91 אזורי התעשייה הנתמכים בידי משרד הכלכלה, נמצאים מעבר לקו הירוק (לעומת כ-5 אחוזים מאוכלוסיית ישראל). רוב האזורים הללו עומדים בשיממונם. כך, למשל, אזור התעשייה שילה מתפרס על פני 500 דונם, אך המפעלים במתחם תופסים לא יותר מ-28 דונם ומועסקים בהם 36 עובדים.

שר התחבורה ישראל כץ הכריז על השקעה של מיליארדי שקלים במערכת כבישים ורכבות שיחברו את ההתנחלויות, בראשן אריאל שבלב הגדה, לגוש דן ולירושלים.

מיותר כבר לשאול אם ממשלת ישראל תומכת בפתרון שתי המדינות. התשובה גלויה לעין בחוקים שהיא מעבירה ובגזירות שהיא מטילה. היא מצויה בשפה שהיא מנחילה ובכספים שהיא מזרימה. בשטח שבין הים לירדן קמה מדינה אחת לשני עמים - עם סוג א' ועם סוג ב'. במשמרת של נתניהו, המונח "מדינת אפרטהייד" נהפך מתווית למהות.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: infrastructure, apartheid, ariel, israeli occupation, one-state solution, israeli settlements, two-state solution, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept