קראו
ההספד שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בהלווייתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס ביום שישי (30 בספטמבר) היה עמוס בתיאורים של רגעים אישיים, כמעט משפחתיים, נוגעים ללב שהשניים חלקו. אולם בשמיעה נוספת של דברי ראש הממשלה בטקס קשה להשתחרר מהתחושה שהוא אולי ספד לפרס - אבל דיבר בעיקר על עצמו. יותר מכל, זה היה נאום פוליטי שנועד להדגיש את צדקת דרכו של נתניהו.
הטקסט שראש הממשלה הקריא בהלוויה היה מלאכת מחשבת של הכרה בתרומתו הכבירה של פרס למדינת ישראל, תוך התמקדות במעשיו בזירה הביטחונית והתעלמות מוחלטת מפעולותיו בזירה הפוליטית. נתניהו לא הזכיר את 25 השנים שבהן חתר פרס להסכם שלום עם הפלסטינים על בסיס חלוקת הארץ והסכמי אוסלו.
