ישראל פולס

פרופ' קרמניצר: הממשלה מלבה את הלאומנות בישראל

p
המחבר
בקצרה
הפרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, תוקף בראיון לאל-מוניטור את נתניהו: מניסיונו לדחות את הבחירות לנשיאות "עולה ריח של שליט יחיד שעושה מה שבא לו".

"אני לא חושב שהייתה לנו תקופה כזאת, מהבחינה הזאת שאנחנו עלולים להידרדר למדינה בעלת אופי לאומני, שאופייה הדמוקרטי-ליברלי הולך ונשחק". את האבחנה הזאת משמיע המשפטן מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופ' אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית, באחד השבועות המאתגרים שידעה הדמוקרטיה הישראלית.

ראש הממשלה נתניהו אמנם נכשל בניסיונו להביא לדחיית הבחירות לנשיאות שבועות ספורים לפני מועדן - מהלך שעשה רק כדי למנוע מח"כ ראובן ריבלין להיבחר לתפקיד - אך הותיר את התחושה ששום חוק יסוד אינו חסין בפני גחמותיו. גם גילויי הלאומנות והגזענות הרבים בתקופה האחרונה בישראל מטרידים את קרמניצר, שחוקר במשך יותר משני עשורים את הדמוקרטיה הישראלית.

בראיון לאל-מוניטור (13 במאי) הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי ראש הממשלה ושר האוצר יאיר לפיד, שלדבריו מגבירים במעשיהם את המגמות הלאומניות בחברה הישראלית.

אל-מוניטור: מה הדבר שהכי הטריד אותך בשבועות האחרונים מכל פשעי השנאה ומהלכי החקיקה?

קרמניצר: הניסיון של נתניהו לשנות את חוק יסוד נשיא המדינה. זה בעייתי כאשר השיקולים הם בלתי עניינים, לפי מה שמתפרסם בכלי התקשורת. זה דבר שהוא בל יעשה, מהלך שממנו עולה ריח של שליט יחיד שעושה מה שבא לו, או לפחות מנסה לעשות מה שבא לו, כשאנחנו כבר בתוך המשחק. אנשים כבר נמצאים בתוך התמודדות ולא נוהגים בהם בכבוד.

אין פסול בלבחון דברים, אבל לא באופן הזה. הרעיון ההזוי ביותר הוא הרעיון לאמץ פה משטר נשיאותי, כשקושרים זאת לדחיית הבחירות לנשיאות (כפי שהציע יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן; מ"מ). זה ממש לקחת את שיטת המשטר שלנו ולשנות אותה באופן מהפכני. זה מהלך שצריך לקחת תקופה של שנים כדי להיערך אליו בצורה נכונה, ולא במחטף ללא דיון.

משטר נשיאותי בישראל, בלי ערובות חוקתיות חזקות להבטחת זכויות האזרחים כמו בארה"ב, עלול לעצב בישראל שיטת משטר פוטיניסטית שיש מרחק בינה לבין דמוקרטיה שיש בה ממש.

אל-מוניטור: אתה עוקב אחרי נתניהו לא מעט שנים, נראה לך שעם הזמן הוא נעשה רגיש פחות לערכים דמוקרטיים?

קרמניצר: אני מתרשם שיש כאן התגברות של גישה בלתי מכבדת לכללי המשחק של השיטה. יש תחושה של כוח שלא יודע רסן ורוצה להסיר רסנים קיימים, וזה כמובן דבר מטריד.

הדבר המיוחד כאן מתבטא בהצטברות של מהלכים חקיקתיים. בכנסת הקודמת היו מספר חוקים אנטי דמוקרטיים: חוק ועדות הקבלה, חוק החרם וחוק הנכבה הם חוקים שאינם מתיישבים עם הדמוקרטיה. בנוסף, נוצרה אווירה חברתית כללית שאיננה אווירה דמוקרטית או שהיא אווירה שמסכנת את הדמוקרטיה. העובדה שראש הממשלה נהנה מתמיכתו של עיתון הממומן על ידי מישהו שאינו אזרח ישראל, ושמנהל תחרות לא הוגנת בשוק העיתונות ("ישראל היום" בבעלות שלדון אדלסון המחולק בחינם; מ"מ), פוגעת בעיתונות הישראלית ועלולה לסכן את הגיוון של מקורות האינפורמציה והבעת הדעות בישראל.

השלטון וגורמי אכיפת החוק בשלטון נתניהו מגלים נרפות בטיפול בפשעי השנאה שמבצעים אנשי תג מחיר. אני חושב שמזה שנים מתנהל קמפיין, חלקו פוליטי וחלקו ציבורי, נגד הארגונים של החברה האזרחית. יש כל מיני רעיונות למנות ועדת חקירה פרלמנטרית שתצמצם את יכולתם לקבל תמיכה ממקורות מחוץ לישראל. אלה מהלכים שחלקם נבלמו על ידי ראש הממשלה, וצריך לומר את הדבר הזה לזכותו.

אל-מוניטור: ולקראת מה אנחנו הולכים?

קרמניצר: אנחנו על הסף, ושובר השוויון עלול להיות החוק הזה של "ישראל מדינתו של העם היהודי", שבא לעצב את המדינה לא כמדינת לאום, אלא כמדינה לאומנית שנוהגת בחוסר שוויון כלפי המיעוט הערבי. זה חוק שבהחלט נועד להזיז את נקודת האיזון בין יהודיותה של המדינה והדמוקרטיות שלה, בכיוון של גימוד הדמוקרטיה והנמכתה. היות ומדובר בחוק יסוד, זה דבר שעלולה להיות לו השלכה מרחיקת לכת, במיוחד על רקע קיומם של גורמים במערכת הפוליטית ומחוצה לה, שיש להם יחס עוין לערביי ישראל. אם הגורמים האלה יקבלו את הרוח הגבית של החוק, ניתן להניח שהדבר הזה ישמש דלק בתבערה שעלולה להתפתח.

אל-מוניטור: איך זה יבוא לידי ביטוי?

קרמניצר: נראה כל הזמן הצעות חוק מסוג ההצעה שהעלה שר האוצר יאיר לפיד בעניין אפס אחוז מע"מ על דירה, שמשתמשות בעניין של שירות צבאי כמנוף לאפליה לרעה של ערבים, במקרה הזה גם של חרדים. נראה ריבוי של שימוש בטכניקה הזאת. לא מזמן עלתה הצעה של ח"כ יריב לוין לקבלה לעבודה על פי הקריטריון הזה. ההתבטאות האומללה של לפיד על ה"זועביז", ומעשים אחרים שהוא עושה, אינם מתיישבים עם התפיסות של ציבור בוחריו.

על הפטנט של יוצאי צבא אפשר לבנות אינסוף אפליה כלפי ערבים. כשאנחנו מזכירים לעצמנו שהערבים לא משרתים בצבא כתוצאה מכך שהמדינה החליטה לא לגייס אותם, אז אתה שואל את עצמך עד כמה זה לגיטימי להפלות אותם לרעה בגלל הצבא. המדינה צריכה להכיר תודה למי שמגנים עליה. אפשר לתגמל אותם במענקי שחרור. לפי הצעת החוק הזאת, הקיפוח והאפליה של הערבים יועמקו.

יש להניח שמגמות קיימות שלא מאפשרות לאוכלוסייה הערבית להתפתח יחמירו. זאת לא המצאה של נתניהו כמובן, אבל היא ודאי תימשך או תוחרף. לא אתפלא אם יעלו מחדש הרעיונות לבקש מערבים בכל תזוזה שלהם להצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית.

אל-מוניטור: האם במחקרים שלכם במכון הישראלי לדמוקרטיה אתם רואים קשר בין עליית הימין הקיצוני בליכוד לבין תהליכים חקיקתיים אנטי דמוקרטיים?

קרמניצר: זה תהליך. אני חושב שמה שקרה פוליטית זה שבליכוד, שהייתה פעם מפלגה בעלת יסודות ליברליים עמוקים, התרחשה הקצנה שבה נשחק היסוד הדמוקרטי-ליברלי וגברה ידם של הלאומנים והלאומנים הקיצוניים.

פייגלין, לדוגמה, עד לפני זמן לא רב היה מוקצה מחמת מיאוס בחוץ, ועכשיו הוא עשה את כל הדרך פנימה. הימין הזה של הליכוד צריך להתחרות בימין של הבית היהודי ושל ליברמן, ולכן נוצרת אווירה שככל שאתה יותר קיצוני מבחינה לאומית וככל שאתה יותר עוין כלפי הערבים, ככה אתה מצליח יותר לכבוש את הלב של הימין. יש תחרות על מי יותר חזק בתחום של ההקצנה, ועל הרקע הזה פוגשים את חוק הלאום.

אל-מוניטור: עד כמה המערכת המשפטית בסכנה?

קרמניצר: אין ספק שבכנסת הוגשו לא מעט הצעות חוק שניסו לפגוע בבית המשפט. חלק מהימין שדיברנו עליו רואה בבתי המשפט גורם מפריע, כמו שהוא רואה את העיתונות החופשית ואת הארגונים החברתיים. נכון שהוא לא הצליח, אבל הוא ניהל נגד המערכת הזאת מסע הכפשה משמעותי. אני מעריך שבהחלט נגרם נזק בתקופה של דניאל פרידמן כשר משפטים. ברור שנתניהו הוא איש המפתח כאן בשמירה על מערכת המשפט, מפני שאם הוא יסיר את ההגנה שלו, החברים ממפלגתו, מישראל ביתנו ומהבית היהודי ישמחו להסתער על בית המשפט, ואם הדבר הזה יתרחש זו תהיה בעיה חמורה.

אל-מוניטור: עד כמה העדר תהליך מדיני משפיע על התגברות הלאומנות?

קרמניצר: אם הפלסטינים מחוץ לישראל נתפשים כמי שאי אפשר להגיע עמם להסדר, וכאל אויב שלא ניתן לשנות את אויבותו, אז הדבר משליך פנימה על הערבים הישראלים. הדבר משפיע גם על החיים שלנו בארץ הזאת. ברור שזו מנטליות של מצור ושל מאבק מתמיד כי אין תקווה להביא את הסכסוך לקצו, וברקע יש עוד את האיום האיראני וכיוצא באלה. זו אווירה שבמהותה אינה מאפשרת לדמוקרטיה לפרוח. אין דבר מסוכן יותר לדמוקרטיה מאשר אווירה של פחד, של ייאוש ומציאות של מאבק אינסופי. כל הדיבור על זכויות וחירויות נשמע דיבור כמעט ריק במציאות שבה אתה נלחם על קיומך, והדימויים שבה המערכת הפוליטית מציפה אותך בהם, הם דימויי שואה.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: nationalism, israeli-arabs, israel, habayit hayehudi, elections, democracy, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept