לאחר שינצח בבחירות – ותהיה זו סנסציה חסרת תקדים אם זה לא יקרה - עומד נתניהו לחוות את אותה תחושה שממשלות ימין בישראל חוות - בין אם מדובר בממשלתו הצרה של יצחק שמיר ב-1990 או בממשלת נתניהו הראשונה ב-1996: מלכוד. מצד אחד לחץ בינלאומי כבד מבחוץ; מצד שני האידאלוגיה הימנית של סך מרכיביה. החדשות הטובות הן שפעמים רבות תורגם המלכוד להתקדמויות מדיניות מפתיעות. אין להוציא מכלל אפשרות שגם לממשלת נתניהו השלישית, ימנית ככל שתהיה, זה יקרה.
התרחיש של המשך הקיפאון הנוכחי, ואולי אף הסלמה, קיים תמיד. אבל הבה נניח את התרחיש הבא: בנימין נתניהו מרכיב קואליציה. לבד ממפלגתו, יש בה מפלגות ימין כדוגמת "הבית היהודי", אך גם מפלגת מרכז אחת ("יש עתיד" של יאיר לפיד) ואולי אפילו "התנועה" של ציפי לבני. זו כרגע הממשלה הסבירה ביותר, לדעת משקיפים פוליטיים. מיד עם הרכבת הממשלה מתברר כי היא תיאלץ לקצץ עמוקות בתקציב בשל הגירעונות האדירים שנוצרו בשנים האחרונות. במקביל, פותחת ארה"ב ביוזמה חדשה לחידוש התהליך בין ישראל לפלסטינים. אובמה שואף להוביל את הצדדים למו"מ על הסדר קבע. מה עושה נתניהו במצב כזה?