אזרח שנכנס למכולת ומבקש לקנות ממרח מיונז, ימצא על גבי האריזה פירוט מדויק של אחוזי השומן, הנתרן וכמות הקלוריות למאה גרם. החוק שמחייב את היצרן להציג בפני הצרכן את המידע הזה, נועד לאפשר לו לבחור את המוצר המתאים ביותר לבריאותו ולטעמו. לעומת זאת, אזרח שייכנס ב-2 במארס לקלפי, ימצא שם 30 פתקים, שאת רובם הגדול, 22 במספר, המייצגים מפלגות קיקיוניות, הוא יפגוש בפעם הראשונה ואולי האחרונה בחייו. אין שום חוק ואף שום תקנה שמחייבים את המפלגות להציג בפני הצרכנים/מצביעים את מרכיבי מרכולתם. גם אותן מפלגות שטורחות לנסח מצע, מציעות אוסף של קלישאות חסרות משמעות.
ידו של איש ימין חילוני, מסורתי או חרדי, שמאמין כי הפרקליטות תפרה לראש הממשלה תיקי שוחד, מרמה והפרת אמונים, תשלוף מן הסתם את אחד מפתקי מפלגות גוש הימין-חרדים (ליכוד, ימינה, עוצמה יהודית, יהדות התורה, ש"ס). במשך יותר מעשר השנים האחרונות נתניהו סיפק למצביעי הליכוד ושות' את הסחורה הכי מבוקשת במחנה שלהם: יותר התנחלויות ופחות שלום, שפע של אהבה עצמית וגודש של שנאת האחר. מול הסכנה הקיומית, הקרויה בפיו של נתניהו ומקהלתו "שלטון השמאל", בעיות הביטחון ויחסי החוץ, הגירעון, העוני, מצוקת בתי החולים, ופקקי התנועה הם בטלים בשישים.
