ישראל מציינת בימים אלה שנה של ממשלת מעבר, בתקווה שאחרי הבחירות השלישיות במארס 2020 ישראל לא תמשיך להשתגע ותלך לבחירות רביעיות. חוק יסוד הממשלה קובע כללים ברורים כיצד מוקמת ממשלה. הנשיא מטיל את המלאכה על חבר הכנסת בעל הסיכויים הטובים ביותר לאסוף מספיק תומכים שיקנו לו רוב להשבעת ממשלה בכנסת. על ראש הממשלה הנבחר לשרת את הבוחרים וגם את מי שלא בחר בו. אבל בימי כהונתו של בנימין נתניהו המטרה האמיתית נשכחה. הוא לא מהסס לפזר את הכנסת כשזה משרת אותו באופן אישי, לקדם שינוי של חוקי היסוד בהתאם לצרכיו ומתנהל כמו שליט יחיד.
העיסוק התקשורתי בבחירות החדשות, השלישיות במספר בתוך פחות משנה אחת, השכיח מהציבור שגם הבחירות שנערכו בחודש אפריל [2019] הוקדמו, כי נתניהו ביקש להתחכם ולאלץ את היועץ המשפטי לממשלה לדחות את פרסום ההחלטה באשר להגשת כתב אישום נגדו. מאז, היועמ"ש הגיש כתב אישום נגד נתניהו ליו"ר הכנסת. משמע נתניהו יעמוד למשפט, אלא אם יגיע להסדר טיעון מוקדם או יבקש ויזכה לחסינות מהכנסת. בינתיים הוא ממשיך לשחק בישראל כרצונו.
נתניהו נבחר בפעם הראשונה לראש ממשלה ב-1996 לאחר רצח רבין, כשהצליח לגבור בבחירות ישירות על שמעון פרס בפער של 29,457 קולות בלבד. הייתי אז כתב מדיני בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית, וראיתי את נתניהו מסתגר עם יועציו ואנשיו הקרובים אז, המום ומבוהל מהישגו, ומטיל עליהם משימות מדיניות. עו"ד יצחק מולכו - שותפו של עו"ד דוד שמרון, בן דודו של נתניהו, הפך לשליחו המדיני של ראש הממשלה. נתניהו ביקש ממנו לצאת לעזה לפגוש את יאסר ערפאת ולהבין איך ממשיכים או משנים את הסכם אוסלו שאותו הבטיח לחסל.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
