המחלבות בישראל יודעות על איזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה
חמאה הפכה למצרך נדיר בישראל ובחלק מהרשתות מנהיגים מדיניות של קיצוב. מה הן הסיבות לכך שאין חמאה בישראל, למה צריכת החמאה גדלה, והאם המחלבות סוחטות את הממשלה כדי להסיר את מחיר החמאה מפיקוח?
כבר כמעט שנתיים שהצרכן הישראלי אינו יודע אם ימצא חמאה על המדפים במרכול. מה שהחל כמחסור זמני, הפך למחסור קבוע, כאשר החריג הוא הופעתן הקצרה של חפיסות חמאה בכמות מצומצמת, שנעלמות במהרה מהמדפים.
תודעת המחסור מחריפה את המצב: כאשר מופיעה חמאה על המדפים, צרכנים רוכשים כמות גדולה יותר מהצריכה המתוכננת. בניגוד למוצרי חלב אחרים, לחמאה יש תכונה מיוחדת שמאפשרת לצרכנים לקנות ממנה בכמויות: חיי מדף ארוכים במיוחד. עם זאת, בחלק מהחנויות נוקטים מדיניות "קיצוב" לחמאה, ומגבילים קנייה ל-200 גרם ללקוח, מה שמזכיר את תקופת הצנע.
יש כמה סיבות למחסור: ירידה בייצור המקומי, ירידה ביבוא, ועלייה בצריכה. לפי נתונים של חברת סטורנקסט, החל מ-2018 מרבית היבואניות שקיבלו מכסות גדולות מהמדינה ליבוא חמאה, לא ניצלו אותן וצמצמו משמעותית את יבוא החמאה מחו"ל.
הסיבה לכך היא כלכלית. בעוד שמחירי החמאה בעולם ב-2017 עלו ב-140%, היבואניות חויבו למכור את החמאה בארץ במחיר מפוקח (3.94 ש"ח ל-100 גרם), מה שהפך את היבוא לפחות משתלם. במקביל, יצרנית מוצרי החלב טרה קיצצה ב-50 אחוז את ייצור החמאה ב-2018. במחצית הראשונה של 2019 הקיצוץ כבר ירד בעוד כ-80 אחוזים. במספרים זה אומר שאם בשנת 2017 טרה ייצרה 416 טון חמאה, במחצית הראשונה של 2019 היא ייצרה רק 28 טון.
