דילוג לתוכן העיקרי

הנשיא ריבלין מחכה בזרועות פתוחות לח"כ אמיץ מהליכוד

ראשי הליכוד, הרואים עצמם ראויים להנהיג את המדינה, מכירים את כתב החשדות נגד נתניהו אך שומרים את הביקורת לעצמם. מי יהיה הראשון לקום ולומר כי שבועת הנאמנות למדינה שלמה קודמת לחתימה על כתב כניעה לחשוד אחד בפלילים?
RTX74L12.jpg

ראובן ריבלין הגיע למשרה הנכספת של נשיא מדינת ישראל אחרי ששחה במשך שנים רבות במים הסוערים, והלא תמיד נקיים, של הפוליטיקה הישראלית. כידוע, בנימין נתניהו אינו כוס התה שלו, וזאת בלשון המעטה. פעם, כשהיה רק "רובי" מבית"ר ירושלים, הוא התלוצץ שמצאו באפריקה פיל עם עור של ביבי. אז למה פוליטיקאי מנוסה וממולח כריבלין מתאמץ כל כך להשאיר את נתניהו ברחוב בלפור?

קשה להאמין שהנשיא האמין, באמת ובתמים, שבני גנץ וחבריו בכחול לבן יקפצו על העסקה המוזרה שהוא הניח לפניהם ושטח בפני הציבור ביום רביעי [25 בספטמבר]. ריבלין ידע שהוא הכריז על לידתו של עובר מת, אך במקביל הוא נתן את האות למאבק הירושה בליכוד על הנהגת המפלגה ועל מחציתו של כס ראשות הממשלה. החצי השני, על פי עיקרון הפריטטיות שהציע ריבלין, מיועד לגנץ.     

כשריבלין הפציר בפוליטיקאים להסיר חרמות כדי לסלק את המכשול בדרך לממשלת אחדות, הוא לא התכוון מן הסתם לחרם שהימין מטיל על המפלגות הערביות. ה"חרם" היחיד שעומד בדרכה של ממשלת 65 המורכבת מכחול לבן והליכוד הוא סירובם של גנץ וחבריו לשבת בממשלה בראשותו של נאשם בפלילים (בכפוף לשימוע). לתעלול של מינוי גנץ לממלא מקום ראש הממשלה, עם סמכויות של ראש ממשלה בעת נבצרותו (הצפויה) של נתניהו, אין דבר וחצי דבר עם מצבה הביטחוני או הכלכלי המיוחד של המדינה.

החליפה המטולאת הזאת נתפרה על פי מידותיו של בנימין נתניהו. עתה ברור לכל בר ביי רב כי האיש הזה, הוא ורק הוא, משגע מדינה שלמה. אילו רק הסכים נתניהו להרפות מקרנות המזבח, היו נחסכות ממדינת ישראל שתי מערכות בחירות. אם היה יוצא לחופשה כדי לשכנע את בית המשפט כי "אין כלום כי לא היה כלום", הייתה היום לישראל ממשלה יציבה הנשענת על שתי המפלגות הגדולות.

אין לפי שעה שום סימן לכך שב-28 ימי המנדט שקיבל לצורך הרכבת ממשלה חדשה, נתניהו יצליח במקום שבו נכשל באביב האחרון. לליכוד אין ערובה לכך שבחירות בחורף 2020 ייטיבו עמם. כך או כך, ככל שנתקרב למועד פקיעתו של המנדט, בלא שתסתמן התקדמות במו"מ הקואליציוני, צפויה להתגבר הביקורת הציבורית נגד הגורם שיצטייר כאחראי לכאוס הפוליטי חסר התקדים. ראשי כחול לבן צריכים להזכיר לציבור השכם והערב, כי הגורם הזה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. עליהם להדגיש שעה-שעה, שכל חבר כנסת אחר שהליכוד יבחר להעמיד בראשו, באופן זמני או קבוע, יהיה מקובל עליהם כשותף להנהגת המדינה.

ראשי הליכוד, הרואים את עצמם ראויים להנהיג את המדינה, אינם עוורים ולא חסרי בינה. הם מכירים את כתב החשדות נגד נתניהו ובזים למלחכי הפנכה של שרה ויאיר. אך כולם שומרים את הביקורת לעצמם ולמקורביהם. כמו שאמר נתניהו על התקשורת – "הם מ-פ-ח-ד-י-ם". גם נתניהו מפחד. אין זה מקרה שהוא נמנע מלמנות ממלא מקום ראש הממשלה, דבר שעלול להעצים את התוהו ובוהו, אם הוא ייפול למשכב ולא יתפקד.

נתניהו מקפיד להקיף את עצמו בפוליטיקאים אפורים ואומרי הן, שאינם מאיימים על מנהיגותו או מטילים עליו שביב של צל, דוגמת יריב לוין, זאב אלקין, מיקי זוהר, דוד ביטן, דוד אמסלם, אמיר אוחנה, וכמובן מירי רגב. הוא אפילו זיכה אותה בתואר "ממלאת מקום ראש הממשלה" במשך השבוע שבו ביקר בהודו [ינואר 2018]. נתניהו הדיר את שרי הליכוד מתיקים עתירי השפעה וחשיפה, ובראשם תיקי הביטחון, החוץ, האוצר והחינוך. אלמלא התערבות הדרג המשפטי, נתניהו היה מוסיף להחזיק את תיק התקשורת ומייבש את ישראל כץ במשרד התחבורה.

השבוע נאלץ ראש הממשלה לצפות בטלוויזיה בשר החוץ כץ יושב באולם העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק – המקום החביב כל כך על משפחת נתניהו. כץ לא מסתיר את שאיפתו להתמודד בבוא היום על ראשות הממשלה. לפי שעה תיק החוץ היוקרתי (והריק מתוכן) לא מצליח להקפיץ אותו מעל גדעון סער, הנמסיס של משפחת נתניהו. סער הוא המוביל בסקרים כיורש העצר המועדף עם 31%, לפני יולי אדלשטיין (11%) וכץ (5%). השר לביטחון פנים ולנושאים אסטרטגיים, גלעד ארדן, משתרך אף הוא מאחור עם חמישה אחוזים, אך אינו מחמיץ הזדמנות להפגין את כוחו. 

בשעה שנתניהו נאלץ לבלות במחיצתו של ריבלין (עוד נמסיס), ארדן נאם בכנס מיוחד שהתקיים בפרלמנט האירופי נגד ה-BDS בהשתתפות הנציבים למאבק באנטישמיות מטעם האיחוד האירופי וארה״ב [25 בספטמבר]. צופי הטלוויזיה צפו בו תובע בלהט מהאיחוד להוציא את תנועת החרם מחוץ לחוק ולהפסיק לממן ארגונים הקשורים אליה. הרי לכם, לא רק נתניהו יודע לנאום באנגלית בפני הגויים ולגרוף מהם מחיאות כפיים.

וזה לא הכל. כמה שעות לפני כן, דפקו שוטרים על דלת ביתו של השר לענייני ירושלים ברשות הפלסטינית, פאדי אל-הדמי. המשטרה, הכפופה מיניסטריאלית לארדן, נצטוותה לעצור את השר הפלסטיני מכיוון שתכנן להשתתף בטקס במזרח ירושלים, והפר בכך את הריבונות הישראלית בעיר. כמה נורא. יו"ר ועדת החוץ והביטחון ח"כ אבי דיכטר, שהודיע אשתקד כי הוא מתכוון להתמודד על הנהגת הליכוד ("אחרי עידן ביבי"), יצא באותו הבוקר להראות לפלסטינים מי באמת הבוס בירושלים [25 בספטמבר] וביקר באתר הקדוש אל-אקצא בליווי שוטרים וצלמים.

מי יהיה חבר הכנסת שיעשה את הצעד הראשון למשכן הנשיא? מי יקום ויאמר כי שבועת הנאמנות למדינה שלמה קודמת לחתימה על כתב כניעה לחשוד אחד בפלילים (אותה הצהרת נאמנות לנתניהו שחברי סיעת הליכוד הפקידו בידי ביטן)? אותו האיש, מובטח לו שרובי ריבלין יקדם את פניו בזרועות פתוחות. 

More from Akiva Eldar

Recommended Articles