האם הבוחרים הערבים יחזרו למפלגת העבודה?

ח"כ עמיר פרץ, יו"ר העבודה-גשר, עסוק מאוד בסופי השבוע האחרונים. מאז שנבחר ליו"ר מפלגת העבודה [1 ביולי] עשה לו פרץ מנהג קבוע – לבלות את השבתות במרחב הערבי בישראל. הוא וצוותו חורשים את היישובים הערביים, הבדואים והדרוזים, ונפגשים עם פעילים וראשי מועצות. על פניו, פרץ משקיע מזמנו באלקטורט הערבי יותר מכל מפלגה יהודית אחרת. "אני האדם היחיד במרכז-שמאל שיכול לשלב בין החרדים והערבים, היחיד שיכול לשבת עם ערבים ויהודים ולמצוא את המכנה המשותף החברתי-כלכלי תוך התגברות על השסעים", הוא הסביר בראיון רדיו בשבוע שעבר [6 באוגוסט].

בכנס של מפלגתו בשבוע שעבר [5 באוגוסט] נשמע פרץ יותר מאופטימי לגבי הצלחת הקמפיין בקרב דוברי הערבית. "אנחנו נביא לפחות שני מנדטים מהמגזר הערבי והבדואי", הוא הבטיח. למרות ההבטחה, לא מדובר במשימה פשוטה. שני מנדטים הם כ-70 אלף קולות; בבחירות לכנסת ה-21 באפריל אחרון קיבלה מפלגת העבודה רק 5,542 קולות ביישובים ערביים ודרוזים – 1.3% מכלל המצביעים הערבים. בבחירות 2015, לשם השוואה, הצביעו למחנה הציוני - המסגרת הפוליטית הקודמת של מפלגת העבודה, 4.9% מכלל המצביעים הערבים. בעוד שב-2015 הייתה המחנה הציוני המפלגה היהודית הגדולה ביותר בקרב המצביעים הערבים, בבחירות 2019 היא התדרדרה למקום השביעי. מרצ, כחול לבן, הליכוד, כולנו, ש"ס וישראל ביתנו קיבלו כל אחת יותר קולות מהמגזר הערבי מאשר מפלגת העבודה.