לאחר שמוסיפים להצהרות האחרונות שלו הערת אזהרה מודגשת – הדברים נכונים למועד פרסומם, מערכת הבחירות לכנסת ה-22 – אפשר להצביע על ח"כ אביגדור ליברמן כמנהיגה של מהפכה בימין הישראלי. אין מדובר בסטייה מהעמדות המסורתיות של המחנה ביחס לפתרון שתי המדינות. ליברמן לא עבר טיפול המרה לחובב אזרחי ישראל הערבים או השמאלנים. הוא דבק עדיין בגישתו הכוחנית ביחס לסכסוך עם הפלסטינים ומוסיף לתמוך במפעל ההתנחלויות.
מה כן? ליברמן מזעזע את יסודותיה של הברית הישנה בין הימין הממלכתי-הדמוקרטי לבין הימין המתנחלי-פונדמנטליסטי. במקביל ליברמן מתייצב לצדה של סיעת כחול לבן, שהמסר המרכזי שלה הוא סילוקו של בנימין נתניהו מהשלטון והתנערות מהשחיתות שדבקה בו. על ידי ערעור הלגיטימיות של נתניהו כמנהיג "המחנה הלאומי", ליברמן מפורר את הדבק המלכד את כל "השותפים הטבעיים" (הימין החילוני, הציונות הדתית והחרדים). כאשר הוא תוקף את "הסמוטריצ'ים" על כך שהם נותנים יד למדיניותה הרכרוכית, לטעמו, של הממשלה כלפי הפלסטינים, ליברמן מתאר את מרכיבי הממשלה מהליכוד ומאיחוד מפלגות הימין כשפוטים של נתניהו. הם, כך ליברמן, נכנעים לחמאס, מסרבים לפנות את הכפר הפלסטיני חאן אל-אחמר וממסמסים את חוק עונש מוות למחבלים.