טראמפ: הקול קול ידיד, הידיים ידי אויב
הדרך שבה אמריקה נסוגה מסוריה ומאפגניסטן גורמת נזק ישיר למעמדה האסטרטגי של ישראל. אבל כאשר טראמפ מעניק לנתניהו "סוכריות" בדמות פגיעה בפרטנר הפלסטיני היחיד שיש לנו, ומעביר באופן סמלי את השגרירות, אנחנו מוחים את היריקה בפרצוף ומברכים על הגשם
עם תום המחצית הראשונה לכהונתו של דונלד טראמפ, אפשר לקבוע כי מבחינת ישראל הוא ידיד במחוות ועוין במעשים. החלטתו להחזיר הביתה 7,000 חיילים אמריקאים מאפגניסטן ולהגיע להסכם עם הטליבאן, בניגוד גמור לעמדת מזכיר ההגנה שלו אז ג'ים מאטיס, היא דוגמה בוטה לפגיעה הגיאואסטרטגית שלו בישראל על ידי נטישת האזור.
קשה לתאר מישהו שמילותיו זולות יותר מאשר מי שאמור להיות מנהיג העולם החופשי, ואשר למחוותיו אין כל ערך בעיני עצמו כל עוד אינן כרוכות בהוצאה כספית. זה החל באותו מפגש רשמי ראשון (פברואר 2017) עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שבו נמנע מלדבר על מדינה פלסטינית ואמר שיתמוך בכל פתרון – מדינה אחת או שתי מדינות. זה נמשך בהתייחסות הממשל שלו בדו"חות רשמיים לשטחים הכבושים, בטענת נציגיו שההתנחלויות אינן מכשול לשלום, וכמובן – בהעברת (סמלית בלבד) השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים המערבית.
הקלות הבלתי נסבלת שבה חיסל את פעילות זרוע הסיוע של מחלקת המדינה, ה-USAID, בעזה ובגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, ההפחתה הדרמטית בתקציבי סיוע לפלסטינים, הפסקת הסיוע הכספי לסוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים, אונר"א, נטישת אונסק"ו על רקע החלטות בעייתיות מבחינת ישראל – חסכו הוצאות מן התקציב הגרעוני של ארצו ומצאו חן בעיני הימין הישראלי וזה האמריקאי, שאליהם נשואות עיניו. מה טוב יותר מאשר לחסוך כסף ולזכות במחיאות כפיים אוונגליסטיות? ישראל מעניקה לו הזדמנויות למכביר למהלכי סרק, כמו בקשתה להכרה אמריקאית בסיפוח רמת הגולן, והוא בוודאי אסיר תודה. סביר מאד להניח כי עוד לפני הבחירות ב-9 באפריל הוא ייענה גם לבקשה הזו, לקול מצהלות הימין, מבלי שאבן אחת תזוז ברמת הגולן ומבלי שהדבר ימנע מממשלות ימין או שמאל לקיים משא ומתן לשלום עם סוריה, תוך נכונות לנסיגה מן הרמה, לאחר שנשבעו שלא לרדת ממנה.
גם המשחק ב"עסקת המאה" הוא חלק מגישת המחוות של הנשיא האמריקאי. עשיית שלום בין ישראל לפלסטינים נמצאת על סדר יומו עוד ממערכת הבחירות שלו, בעיקר משום שהוא מבקש להוכיח לעצמו ולעולם כי הוא מסוגל לפתור בעיות שקודמיו נכשלו בטיפול בהן. מינוי אנשים חסרי ניסיון וידע בתחום הזה, כגון חתנו ואיש סודו ג'ארד קושנר, והקביעה כי אם גם הם ייכשלו איש לא יוכל לפתור את הבעיה, היא חלק מן השטחיות וחוסר הזהירות המאפיינים את כל החלטותיו. הוא משתעשע במחשבה שאכן ממשלו יוכל לפתור את הסכסוך הבינלאומי הארוך ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, אבל זה לא בוער בעצמותיו.
