הרומן בין נתניהו לפוטין היה פייק

נכון לעכשיו, הקלף האחרון שנותר ב"יד הגרועה" שחולקה לישראל במשבר הפלת האיליושין הרוסי הוא דונלד טראמפ. הפגישה בין טראמפ לנתניהו אמורה להתקיים במהלך יום רביעי [26 בספטמבר]. ההערכה היא כי המשבר בין ישראל לרוסיה ידלג הפעם על כל שאר הסעיפים, היישר לראש האג'נדה של נתניהו.

בכל הקשור למדיניות נגד איראן ולהמשך ההקפאה העמוקה של המו"מ עם הפלסטינים, טראמפ הוא "נשיא החלומות" של נתניהו, והדבר השתקף גם בנאומו של הנשיא האמריקאי בעצרת האו"ם ביום שלישי. הבעיה היא שבאותו נאום טראמפ כלל לא הזכיר את רוסיה או את פוטין וגם לא את אירוע הפלת האיליושין הרוסי בידי הנ"מ הסורי [17 בספטמבר], אף שמעוזי הכוח הישראליים בארה"ב, בראשותו של השגריר המקושר רון דרמר, עדכנו את הנשיא וצוותו באשר למתרחש ולעזרה הראשונה המיידית שישראל זקוקה לה.

עכשיו הגיע תורו של ראש הממשלה. במצוקתו, ינסה נתניהו לגייס את טראמפ לפעול מול פוטין כדי לסיים את המשבר ולהחזיר את המצב לקדמותו, או לפחות למשהו שדומה לקדמותו. בניגוד להערכה הראשונית, שלפיה הרוסים "יכילו" את הפלת המטוס ויסתפקו במחאה פומבית, נראה כי פניה של מוסקבה לשינוי כללי המשחק מעל הזירה הצפונית באופן שישלול מישראל את "זכות המעבר" החופשית וחופש הפעולה הכמעט מוחלט. נכון לרגע זה ועד שלא יוכח אחרת, לכל הצדדים ברור שמבחינת ישראל החגיגה נגמרה. הצבת סוללות S-300 מתוצרת רוסיה במרחב דמשק תהפוך כל תקיפה ישראלית בשטח הסורי למסובכת, מאתגרת ומסוכנת הרבה יותר, שיכולה להביא להידרדרות מהירה של הזירה כולה.

בישראל אין אשליות רבות מדי באשר ליכולתו של טראמפ לשנות את המצב העגום הנוכחי. נתניהו לא אמור לבקש מטראמפ להכריז מלחמה על פוטין, אלא לשכנע את הנשיא לבצע מחווה כלפי פוטין בנושאים החשובים לרוסיה בתמורה להרגעת החזית שפתח פוטין נגד ישראל. רק בימים הבאים נדע אם בקשה כזו אכן התקבלה, וחשוב יותר, אם טראמפ מתכוון גם לקיים אותה.

לחיל האוויר הישראלי יש מענה לסוללות ה-S-300. החיל מתאמן לקראת תרחישי סוללות מהסוג הזה כבר שני עשורים ויודע להתגבר על האתגר שהן מציבות לו. "חיל האוויר התמודד עם אתגרים מסובכים יותר והצליח", אמר לאל-מוניטור קצין בכיר לשעבר בחיל האוויר הישראלי, "לא מדובר במכשול בלתי עביר".

בצה"ל משחזרים את התקיפה המפורסמת של חיל האוויר על מערך הנ"מ הסורי (מתוצרת רוסיה) ב-1982, אירוע שהסתיים בהשמדתו של המערך הסורי-רוסי ושבעקבותיו נטבע הכינוי "המטוס שכופף את כנף הטיל" (כפרפרזה על האירוע ההפוך והטראומטי "הטיל שכופף את כנף המטוס" שחווה חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים). הבעיה היא ש-1982 אינה דומה ל-2018. היום, הרוסים יושבים במלוא כובד משקלם על הגדר הצפונית של ישראל וחולשים על הזירה כולה. בסוף השבוע נשמעו פרשנים צבאיים ישראלים מצהירים כי אם סוללה כזו תסכן את מטוסי חיל האוויר, היא תושמד. למרות המסר הזה, לכולם ברור שהחלטה להשמיד סוללת S-300 שפוטין סיפק זה עתה לאסד היא החלטה שגדולה בשלב הזה על ישראל, ויכולה לסבך את המצב המסובך בלאו-הכי באופן בלתי הפיך.

לישראל ולרוסיה לא הייתה מעולם מערכת יחסים הדוקה ואינטנסיבית יותר מהנוכחית: מאז התיישבו הרוסים בטבורה של החזית הרגישה ביותר של ישראל, הפך נתניהו לנוסע מתמיד לקרמלין, והוא פוגש את פוטין יותר מאשר את בעל הברית הטבעי, דונלד טראמפ. בכירי מודיעין, ביטחון וצבא ישראלים שוהים במוסקבה בתדירות גבוהה, ולהפך. אין להוציא מכלל אפשרות שהאמריקאים הביעו דאגה משיתוף הפעולה האינטנסיבי הזה בין מערכות הביטחון הישראלית והרוסית, ועל כן ישראל מעדכנת באופן שוטף את וושינגטון בכל פעם שנרשמת התקדמות נוספת ברומן הרוסי-ישראלי. עכשיו, הגיעה שעתם המתוקה של האמריקאים. כעת מתברר שהרומן בין נתניהו לפוטין היה פייק, שולי וחשוב הרבה פחות מהרומן האמיתי שמנהל פוטין עם משטר אסד, עם איראן ועם חיזבאללה. נתניהו היה המאהבת של פוטין שנזרקה אל מתחת לגלגלי האוטובוס במשבר הראשון.

שרים ישראלים התרברבו, מיד אחרי הפלת האיליושין, שפוטין "מסנן" את אסד ולא עונה לשיחות הטלפון של הנשיא הסורי. פוטין הגדיל לעשות וסיפק את הסחורה למחרת האירוע, כשהודיע במסיבת עיתונאים שלא ישראל היא שהפילה את המטוס. אלא שכעבור יומיים, ההתרברבות הזו טפחה על פניהם של הישראלים. הרוסים דחו את ממצאי התחקיר הישראלי והציגו את חיל האוויר, המותג הישראלי החזק ביותר, כגוף לא מקצועי, לא אחראי ולא אמין.

עכשיו, בדיעבד, נשמעת בישראל ביקורת לא פשוטה נגד הדרג המדיני על הפטפטת הממושכת, הצהרות הרהב, השחצנות והשאננות. בכירים רבים ובהם ראש הממשלה הצהירו פעם אחר פעם על הפעילות ההתקפית הישראלית במרחב הסורי, במקום להתעטף בעמימות הישראלית המסורתית ולשמור על דממת אלחוט. כעת כל זה מתפוצץ בפניהם של הישראלים.

בירושלים המבוכה שולטת ונמשכת הדילמה בדבר המדיניות הנכונה עכשיו. נתניהו, שר הביטחון אביגדור ליברמן והרמטכ"ל גדי איזנקוט יודעים את האמת ומשוכנעים באמיתות התחקיר של חיל האוויר. בבדיקות שנעשו בישראל התברר שהממצאים שהציגו הרוסים אינם נכונים במקרה הטוב, או מפוברקים במקרה הרע. השאלה היא איך צריכה לנהוג ישראל. האם להסלים את המשבר ולהציג את הגרסה הרוסית במערומיה, או להרכין ראש ולתת לגל העכור לעבור? "דבר אחד בטוח", אמר לאל-מוניטור גורם ישראלי מדיני בכיר, "אין לנו את הפריבילגיה להתיר לאיראן להמשיך להעביר טילים או רקטות מדויקות לחיזבאללה או להמשיך במאמצי ההתבססות שלה באזור, המסכנים את האינטרסים הבסיסיים ביותר של ישראל. בדרך זו או אחרת, המאמץ שלנו לסכל את זה יימשך".

"דרך זו או אחרת" מרמזת כי הארסנל הישראלי מגוון יותר ממטוסי ה-F-16. לחיל האוויר יש, כזכור, גם מפציצי "חמקן" 35F- מבצעיים, אבל לישראל יש יכולות נוספות כדי לפגוע במאמץ האיראני על הקרקע: מערך טילים ורקטות ושיגור טילים מספינות של חיל הים. המלחמה הזו כאן כדי להישאר.