אלימות המשטרה: הסיפור של ג'עפר פרח הוא על כולנו
חקירה נקודתית של מעצרו האלים של ג'עפר פרח אינה מספיקה. הרקורד המשטרתי הבעייתי בהפעלת כוח מול אזרחים בעת אירועים בעלי רמת חיכוך גבוהה מחייב הקמת ועדת חקירה לבדיקת אלימות המשטרה והשימוש המוגזם במעצרים בעת הפגנות.
החלטתו האמיצה של שופט בית משפט השלום בחיפה אמיר סלאמה [21 במאי], לדחות את בקשת המשטרה להאריך את מעצרם של 19 ערבים ישראלים שנעצרו בהפגנה הסוערת בעיר ביום שישי, הצילה את כבודה של מערכת אכיפת החוק.
המשטרה מצליחה פעמים רבות לשכנע את השופטים להאריך את מעצרם של חשודים תוך שימוש בטיעונים מלאי חשיבות אך עמומים כמו סכנה לשלום הציבור או חשש לשיבוש מהלכי משפט. הפעם היא ספגה מבוכה לעיני התקשורת שנכחה באולם. השופט סלאמה הדגיש בהחלטתו, כי כל 19 העצורים שהשתתפו בהפגנת המחאה בעקבות הריגת הפלסטינים על הגדר בעזה אינם מהווים סכנה לציבור, וציין כי חלק מאלה שיוחסה להם תקיפה נזקקו בעצמם לטיפול רפואי.
את מרבית תשומת הלב ריכז סביבו הפעיל החברתי הוותיק ג'עפר פרח, שהגיע להארכת המעצר עם רגל מגובסת. לטענתו הוא הוכה בתחנת המשטרה לאחר מעצרו, על ידי שוטר שבעט בברכו בחוזקה.
בעוד המשטרה מתנערת מטענתו – בשבת בבוקר הודיעה המשטרה כי "מבדיקה ראשונית התברר כי אין קשר בין המעצר לפציעה.'' בתקשורת הופץ סרטון המתעד את מעצרו של פרח וכניסתו לניידת כשהוא בריא ושלם, הולך בבטחה על שתי רגליו. הסרטון, שכצפוי הפך ויראלי, עורר כמובן סימני שאלה רבים בנוגע לאמינות המשטרה וחיזק את גרסתו של פרח.
