דילוג לתוכן העיקרי

מסורת של החמצות: על מה נתניהו מדליק משואה?

מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות ה-70 אמורים לייצג את החדשנות הישראלית לאורך הדורות. אישיותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מייצגת, למרבה הצער, הסתה נגד הציבור הערבי בישראל, כליאה של הפלסטינים בעזה, והפצת שנאה נגד מבקשי מקלט ואנשי שמאל
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu gestures as he addresses a health conference in Tel Aviv, Israel, March 27, 2018. REUTERS/Amir Cohen - RC1E181D24B0

בהודעת הוועדה לבחירת מדליקי המשואות בטקס הפתיחה של אירועי יום העצמאות ה-70, הציבור הוזמן להציע מועמדים המייצגים באישיותם ובפועלם את החדשנות הישראלית לאורך הדורות, ופועלים באופן יוצא דופן למען כינונו של עולם טוב יותר וחברה ערכית יותר. אילו נדרש היה להציע מועמדות כאחד האדם, במקום להידחף לטקס בכוח לשונה של מירי רגב, ספק רב אם בנימין נתניהו היה מוזמן להדליק משואה. אם אישיותו של ראש הממשלה מייצגת "חברה ערכית יותר", החברה הישראלית בצרות. על תרומתו "יוצאת הדופן למען כינונו של עולם טוב יותר" יעידו מיליוני הפלסטינים שממשלת נתניהו כולאת בעזה, ללא תקווה לחיות בעולם טוב יותר. אפשר לצרף אליהם פעילי זכויות אדם, אזרחי ישראל ערבים ש״מגיעים בכמויות אדירות אל הקלפי", מבקשי מקלט המכונים "מסתננים" וסתם שמאלנים.

מאחר שלפי נתניהו אין עם מי לדבר בצד הפלסטיני, "פועלו החדשני" מתרחש, על פי שיטתו, בזירה האזורית. בטקס אזכרה לחללי מערכות ישראל ב-17 באפריל הוא הבטיח לטפח את עוצמתנו ולהבטיח את עתידנו, אך גם להוסיף ולרקום שיתוף פעולה עם הגורמים המתונים סביבנו, רמז עבה לסעודיה, "כדי לסלול דרך לשלום". בטקס אזכרה אחר, לנופלים בשירות החוץ, בירך ראש הממשלה ושר החוץ על השינוי החשוב ביותר המתחולל בחלקים של העולם הערבי. הוא הביע את אמונתו כי הדבר יביא להרחבת מעגל השלום. סעודיה כבר אמרנו? בהמשך הנאום שב נתניהו להתמוגג מהחלטתו של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים.

הרי לכם מעשה חדשני כפול, ממש סטארט-אפ בינלאומי: גם קידום יחסים עם מדינות ערביות מתונות, במקביל לצליפה באזרחים ערבים בעזה והעמקת הכיבוש בגדה ובירושלים, וגם השגת הכרה אמריקאית בירושלים בירת ישראל. אך, אבוי, שעות לא רבות לפני שראש הממשלה הוזמן להדליק את משואת החדשנות האזורית שלו, הודיע סלמן מלך סעודיה כי "הנושא הפלסטיני יישאר הנושא המרכזי שלנו, עד אשר כל הפלסטינים יקבלו את זכותם החוקית להקים מדינה עצמאית, שבירתה ירושלים". הדברים נאמרו בכינוס ה-29 של הפסגה הערבית, שהתקיימה בדהראן שבסעודיה. המלך סלמן בחר להכתיר את הפסגה בשם "פסגת ירושלים".

הכינוס התקיים אמנם על רקע העימות הגלובלי-אזורי סביב מלחמת האזרחים בסוריה והעימות הישיר בין ישראל לאיראן, אבל הפסגה נעלמה מעיני התקשורת הישראלית. זו מפטמת בחודשים האחרונים את הציבור הישראלי בסיפורים על רומן סוער בין ירושלים לריאד נגד האויב המשותף מטהרן. העיתונות המקומית ציטטה בהרחבה את הדיווח של הניו יורק טיימס על "הבנות" בין ממשל טראמפ לסעודיה לגבי תוכנית השלום האמריקאית, הכוללת את הפיכתה של העיירה אבו-דיס לבירת פלסטין.

והנה, דווקא ערב יום העצמאות ה-70, הליגה הערבית בראשות סעודיה החליטה להשבית את השמחה בירושלים. הודעת הסיכום של הפסגה קובעת כי הסוגיה הפלסטינית מצויה בעדיפות עליונה של כל האומה הערבית, "בדגש על הזהות הערבית של אל-קודס הכבושה כבירתה של מדינת פלסטין". זאת אף זאת, מנהיגי מדינות ערב שהשתתפו בפסגה הדגישו כי ההחלטה האמריקנית להכיר בירושלים כבירת ישראל אינה חוקית, והם אף מסרבים בתוקף להכיר בירושלים (אל-קודס) כבירת ישראל, ולקבל באופן חד-צדדי את ההצעה שמזרח אל-קודס תהיה בירת פלסטין.

המנהיגים הערבים מזהירים מפני נקיטת כל פעולה שתשנה את מעמדה המשפטי והפוליטי של אל-קודס. הם קוראים למדינות העולם שלא להעביר את השגרירויות שלהם לירושלים ומודים למדינות שהצביעו באו"ם נגד ההחלטה האמריקאית להכיר בירושלים בירת ישראל. ההודעה מדגישה כי אין תוקף לכל הצעדים הישראליים שנועדו לשנות את אופייה של מזרח אל-קודס ולהפקיע ממנה את הזהות הערבית האמיתית שלה. פסגת הליגה הערבית קוראת לקהילה הבינלאומית לנקוט צעדים נגד "ההפרות הישראליות והאמצעים השרירותיים, המשפיעים על מסגד אל-אקצא ועל מתפלליו". ההנהגה הערבית רואה בשלטונות הירדניים את הגוף היחיד הממונה על הממשל, התחזוקה והגישה למסגד אל-אקצא.

אכן, כפי שאבחן מדליק משואת החדשנות הבכיר, העולם הערבי עבר שינוי. השינוי הזה בא לידי ביטוי ביחסו למדינת היהודים, אך בעמדתו העקרונית כלפי הבעיה הפלסטינית לא חל כל שינוי מזה 16 שנה. כמדי שנה, הפסגה ה-29 הדגישה את החשיבות של שלום כולל ובר קיימא במזרח התיכון, כאופציה אסטרטגית הגלומה ביוזמת השלום הערבית. הודעת הסיכום מאשרת את מחויבותן של מדינות ערב ליוזמה, שאומצה על ידי כל המדינות הערביות בפסגת ביירות ב-2002 וזוכה לתמיכתו של הארגון שיתוף הפעולה האיסלאמי.

ביום העצמאות ה-70 העולם הערבי שב ומזמין את ישראל להצטרף כחברה מלאה באזור וליהנות מביטחון, הכרה ושלום עם כל מדינות ערב. למהפך ההיסטורי הזה צמוד תג מחיר - פתיחת משא ומתן רציני לשלום, שיבטיח את הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 4 ביולי 1967, עם בירתה בחלק המזרחי של אל-קודס. בנאומו בטקס הזיכרון המרכזי בהר הרצל סיפר ראש הממשלה, כי ילד קטן, יתום אחת ממלחמות ישראל, שאל אותו על מה הוא חושב בשעה שהוא מחליט לשלוח חיילים למערכה. "אני תמיד חושב על המחיר ואיך ניתן למנוע אבדות", השיב נתניהו. אם ימשיך ראש הממשלה לדבוק בחיים על החרב, צפוי האובדן להימשך גם בשנתה ה-71 של מדינת ישראל. אילו יתברך בחשיבה אסטרטגית חדשנית, ובקמצוץ של תעוזה, הוא יעלה על המסלול הפתוח בפניו - מתווה שבכוחו למנוע יתמות ושכול. כפי שאמר הסופר דויד גרוסמן (ששכל את בנו במלחמת לבנון השניה) בעצרת יום הזיכרון המשותפת ליהודים והערבים: ״כדי שפעם, בעתיד, תדעך המלחמה, ואולי תיפסק לגמרי, ונתחיל לחיות, לחיות חיים מלאים, ולא רק לשרוד ממלחמה למלחמה, מאסון לאסון״.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles