מתים ובונים. כך שהידים יהודים הורסים את השלום

העימות הישיר בין ישראל לאיראן בזירה הסורית מעורר, ובצדק, חרדות מהידרדרות למלחמה כוללת. מצד שני, הסכנה שאלפי טילים מדויקים שישוגרו לעבר ריכוזי אוכלוסייה, יפילו אלפי קורבנות ויפגעו בכלכלה הישראלית, גורמת למקבלי ההחלטות בירושלים ללחוץ על הברקסים. גם למשטר בטהרן יש סיבות להנמיך את הלהבות. מלחמה עם ישראל תשחק לידי נשיא ארה״ב דונלד טראמפ והמחנה הרפובליקאי, שחותרים לבטל את הסכם הגרעין. ביטול ההסכם יביא לחידוש הסנקציות על איראן ולפגיעה אנושה באיכות החיים של התושבים.

כשלשני צדדים אין אינטרס רציונלי בהסלמה, אפשר להניח שהם יעשו כל מאמץ למנוע אותה. ההנחה הזאת אינה תופסת כאשר חבורה שמינתה את עצמה לפלוגת לוחמים בצבא השמיים, מושכת בחוטים הפוליטיים. מדינות נאורות מאשפזות או כולאות אנשים שפוגעים באינטרסים האסטרטגיים שלהן למען "קידוש השם". מדינת ישראל, לעומת זאת, מכופפת את האינטרסים הללו בפני קבוצה משיחית שמוכנה להקריב את בניה ובנותיה למען פיסת אדמה. אצל היהודים קוראים להם "קדושים", בערבית הם נקראים "שאהידים". רבנים יהודים מבטיחים למתיהם חיי גן עדן. כוהני דת מוסלמים מוסיפים לכך בונוס בדמות  72 בתולות בגן העדן.

הנה דברים שאמר הרב אליעזר מלמד, רב התנחלות הר ברכה ומייסד ישיבת ההסדר ביישוב השוכן בפתאי שכם, על קברו הטרי של הרב איתמר בן גל שנרצח בשבוע שעבר (5 בפברואר) בפיגוע בצומת אריאל: "בתקופה האחרונה הרב איתמר ומרים (זוגתו) דיברו על האפשרות שאחד מהם ייהרג על קידוש השם, והסכימו שהם מוכנים לעמוד בניסיון הזה בגבורה". המנהיג הרוחני של חלק ניכר מבני הציונות הדתית, רב יישוב שמשכורתו משולמת מקופת הציבור, ניחם את האבלים באומרו כי "אשרי מי שזוכה למות על מצוות יישוב הארץ".

אנשים מן היישוב שצופים בארבעה זאטוטים מלווים את אביהם אלי קבר, רואים לנגד עיניהם טרגדיה אנושית. עבור אחדים, רצח אזרח ישראלי בידי פלסטיני הוא הוכחה נוספת לכך שאין עם מי לדבר של שלום. אחרים מתחזקים בדעתם שהגיעה השעה לפנות את ההתנחלויות. הרב מלמד ותלמידיו רואים במוות של חבר או קרוב משפחה בידי מחבל הגשמת שליחות אלוהית. "הנקמה העמוקה ביותר היא להמשיך לבנות", אמר מלמד על קברו של בן גל, "להקים עוד שכונה, להפוך את הר ברכה לעיר".

האלמנה הצעירה מבקשת להעניק משמעות מטפיזית לרצח של בעלה על ידי הפיכת צערה לקרדום לחפור בו יסודות לעוד בתים בהתנחלות. ''אנחנו סומכים עליכם שגם במקרה הזה תעזרו לנו לתת את התשובה האמיתית", אמרה מרים בן גל לרעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, שבאה לנחמה. תשובתה של האלמנה לאסון שפקד אותה הייתה "ההרחבה והבנייה בהר ברכה". אמם של ארבעה פעוטות, שיגדלו בלי אב בסביבה עוינת, הסבירה לאורחת כי "האחיזה שלנו כאן קריטית". צודקת בהחלט. כל מאחז הוא קריטי במאבקם של המתנחלים נגד הסדר מדיני.

פתרון שתי מדינות - ההסדר היחיד שימנע את הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית או למשטר אפרטהייד - יהיה כרוך בפינוי התנחלויות מבודדות, דוגמת הר ברכה, איתמר וחוות גלעד. אלא שממשלות ישראל לימדו את המתנחלים שכל מוות של מתנחל נושא בחובו את לידתו של מאחז חדש, עוד מכשול בדרך לפשרה. לדוגמה, בעקבות רצח בני משפחת פוגל מאיתמר במארס 2011, הקימו חבריהם מאחז חדש בסמוך להתנחלות, והממשלה אישרה הקמת מאות יחידות דיור חדשות בשטחים. בתום 30 ימים לפיגוע הונחה אבן פינה למבנה קבע של הישיבה באיתמר שתישא את שמו של אבי המשפחה, אהוד פוגל.

הרב רזיאל שבח ממאחז חוות גלעד, שנרצח בפיגוע בחודש שעבר, נקבר בבית קברות חדש שהוקם במאחז למחרת הרצח, סימן מובהק לכוונה להכשיר ולקבע אותו. ואכן, בישיבת הממשלה ב-4 בפברואר אושרה הפיכת המאחז ליישוב מוסדר.

ספר חדש - "המתנחלים בלבבות, הסוחפים ל'גאולה עכשיו' והמהלכים בדרך" - פרי עטה של פרופ' נעימה ברזל, מלמד על התפקיד המרכזי שמוות ומלחמות משחקים בתוכנית הבנייה המשיחית של הציונות הדתית-לאומנית. ברזל מביאה מדבריו של אמנון שפירא, שהיה מזכ"ל בני עקיבא: "ההשקפה היהודית אינה סבורה שהחיים לכשעצמם הם ערך עליון ויחיד". הספר גם מצטט את ישראל הס, מי שהיה רבה של אוניברסיטת בר אילן, שהבטיח כי "עוד יקרב היום בו נקרא כולנו למצווה, מלחמת מצווה זו של השמדת עמלק".

ביום עיון לרגל פרסום הספר, שערך בחודש שעבר (21 בינואר) מכון שטיינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב, הטיח הסופר חיים באר במתנחלים את האשמה החמורה של חילול שלוש מצוות הנחשבות בדת היהודית ל"ייהרג ולא יעבור": שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה. פרופ' באר הזכיר בהקשר לכך את המחתרת היהודית שפעלה בשנות ה-80 נגד פלסטינים, וטען כי המתנחלים הדביקו את חיילי צה"ל בנגע האלימות וגסות הרוח. "זו חרפה שאני תולה אותה בשליטה בעם זר", אמר חניך הזרם הממלכתי-דתי. הוא ציין את פשעי גילוי העריות שפשה בקרב אחדים מרבני הציונות הדתית. בעיני באר, התייחסות לשטחי ארץ ישראל כשטחים של קדושה היא עבודה זרה. לא פחות.

כשעימות נקודתי עם איראן איים לגרור את ישראל למלחמה עקובה מדם בסוף השבוע האחרון, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נחלץ לעזרה והרגיע את הצדדים. כשמיעוט יהודי פונדמנטליסטי כופה על ישראל מלחמת דת עד בוא המוות או המשיח, מי שיבוא קודם, אין מי שיושיע אותה. תרומתו העדכנית של האיש היחיד שבכוחו לחלץ את ישראל מאסון הכיבוש, נשיא ארה"ב טראמפ, הייתה שעליה "לפעול בזהירות יתרה" בנוגע למפעל ההתנחלויות. כדי להמחיש למה הוא מתכוון ב"זהירות יתרה", הציג הנשיא את החלטתו הפזיזה ומעוררת המחלוקת להכיר בירושלים בירת ישראל, כמהלך החשוב ביותר שלו מאז השבעתו לנשיא ארצות הברית.